אחרי כמה זמן עליתי לחדר, טאהיונג ישן שם, מכורבל כמו כדור קטן ומושלם שרציתי רק למחוץ, לחבק ולא לעזוב בחיים.
וזה בדיוק חה שהתכוונתי לעשות.
נכנסתי לידו, מחבק אותו באהבה ומנשק אותו בכל מקום אליו יכולתי להגיע.
גופו של טאהיונג החל לזוז ולהתכרבל בחזי, ולאט לאט עיניו הגדולות והחמות נפקחו, מביטות בי במבט הזה שרק טאהיונג יכל לתת לי.
"אלפא" טאהיונג חייך וחיבק אותי חזק.
הרגשתי את אפו הקטן מרחרח את צווארי, "אני אוהב אותך מאוד אלפא" מלמל והמשיך לרחרח אותי, שיט.
"גם אני אוהב אותך טאהיונגי, יותר ממה שאוכל לאהוב מישהו אי פעם" נישקתי אותו ברכות, "אבל אני מציע לך להפסיק להריח אותי ככה, אני לא מבטיח שאוכל לשלוט בעצמי" איימתי בחיוך שגרם לטאהיונג לצחקק בסומק.
טאהיונג היה מושלם.
הכל בו היה מעוצב עד לכדי שלמות.
מהשפתיים המתוקות והורדרדות האלה שלקחו אותי לכולם אחר בכל נשיקה, השיער הרך שנפל על עיניו בצורה שנועדה כמעט לפתות, עורו החלק ונטול הפגמים, עיניו שיכלו לקרוא אותי כמו ספר פתוח, קולו העמוק שהפך לציוץ בכל פעם שנבהל מעט וגופו שיכל להרטיב את התחתון של כל אדם שהיה מולו.
לפעמים היה נראה שהוא כלל לא יודע את זה, את מה שהוא גורם לי ולכל כך הרבה זאבים אחרים, הוא לא יודע כמה קרוב אני צריך לשמור אותו אליי כי כולם רוצים לקחת אותו ממני.
ועכשיו, כשיש חיים בבטנו של האומגה היפייפה שלי, אין לי ספק בכלל שאשמור עליו ועל הגור הקטן שלי בתור האוצר הכי יקר שיש, אוצר ששמור אך ורק לי ואין לאיש את הזכות לגעת בו.
"אני נכנס להתקלח" טאהיונג הודיע, וכשהוא קם הוא הסיט בי מחויך לפני שנשען מעט לאחור, ביד אחת החזיק בגבו ובידו השנייה החזיק בבטנו שעוד הייתה שטוחה וקטנטנה, אפילו לא בליטה אחת.
התחלתי לצחוק כשעשה כאילו עליו לסחוב משהו כבד, "אוהו, אלפא, הגור שלך חושב שאני מקפצה, תרים אותי למקלחת!" דרש בעוד אני המשכתי לצחוק, "תיכנס כבר עצלן!" קראתי בחיוך וטאהיונג צחקקתי והנהן, מניח נשיקה על שפתיי לפני שקרץ לי ונכנס למקלחת.
ואני- כמו האלפא החרמן שאני...רצתי את ריצת חיי לתוך המקלחת.
הקריצה הזו בהחלט יכולה להתפרש כהזמנה להצטרף אליו, ואני לא מפסחד הזדמנות לזי-
להתקלח עם האומגה שלי.
"אם תגיד לי שחשבת שזו הכוונה. " טאהיונג נאנח בייאוש כשראה אותי נכנס והזעפתי את פניי, "זו לא אשמתי, קרצת והלכת, זה מבלבל!" רטנתי, טאהיונג צחק וחיבק אותי, קובר את פניו בחזי, "אני תמיד אשמח להתקלח איתך אלפא" הוא נישק את החזה שלי, נאלצתי לאגור את כל כוחותיי כדי לא להדביק אותו לקיר ולקחת את הבעלות עליו.
כאן ועכשיו.
"אבל הבוקר אני מאושר מדי, אני צריך לעכל" צחק ודחף אותי מהמקום בעוד הבטתי בו בהלם, "יש לך מזל שיש לך גור בבטן!" התלוננתי ונאנחתי.
נכנסתי לחדר של הוריי, "היי" חייכתי במבוכה לאבי שהיה שם, "אני יכול להתקלח פה? טאהיונג במקלחת שלי ואני לא רוצה לזרז אותו, אתה יודע.." הסברתי, אבי חייך והנהן, "אני יודע" אמר ופתח את דלת האמבטיה שלו.
חייכתי אליו בתודה ונכנסתי, שוטף את כל הלילה ממני, הכאב, השמחה, הפחדים, הכל נשטף במי המקלחת והוחלף בהרגשה טהורה ונעימה.
כשסיימתי, שמתי מגבת סביב מותניי ונכנסתי לחדרי כדי להתלבש, אך לא ציפיתי לדבר הבא שראיתי.
טאהיונג עמד עירום מול מראת חדרי, מביט בגופו ומחזיק בבטנו באושר אין סופי.
הוא לקח חולצה שלי והניח בתוכה כרית שנתנה לו מראה של בטן עגלגלה ויפה.
הוא חייך כמו שלא חייך מעולם, פניו סמוקות והוא עושה תנועות של אדם בהריון.
התקרבתי וחיבקתי אותו מאחור, "מתרגש?" לחשתי לו בחיוך והוא קפץ בבהלה, משפיל את מבטו במבוכה ומשחק באצבעותיו, "ובכן...א-אני שמח.. שסוף סוף אהיה אמא.." מלמל, פניו אדומות ומתוקות, "ו-ואני שמח שאתה הא-אבא של הגור ש-שלי.. " המשיך, היה נראה שהוא בעצמו לא האמין למילים שלו.
סובבתי אותו אליי, מחזיק בגופו הקטן ומנשק את צווארו, "אני האבא של הגורים שלך, ואני האלפא שלך כדאי לך לזכור את זה מון" נשכתי מעט את צווארו, מנסה להתאפק כשטאהיונג נאנח בעונג והנהן, "רק שלי, אלפא, כדאי שגם אתה תזכור את זה" הזהיר וחייכתי, מהנהן ומנשק אותו נשיקה ארוכה ואוהבת.
באותו רגע הרגשתי באופוריה. והרגשתי מדהים.
Long time no see:)
YOU ARE READING
the howl of the wolf ~ TaeKook
Romanceבעולם יש יצורים...מוזרים. נסתרים מבני האדם, עמוק ביערות של קוריאה. בין היצורים האלה, אנשי הזאב, נמצא קים טאהיונג, אומגה צעיר שעוד לא הגיע לגיל ההתאמה שלו. טאהיונג היה עד לרצח הוריו על ידי אלפות מלהקתו שלו כשהיה צעיר, ומאז טאהיונג סגר את עצמו בפני...
