"אהוב שלי" קראתי למי צ'ה, הגור הקטן והמושלם שלי.
עברו כבר ארבע וחצי שנים מאז שמיצ'ה נולד, ובכל יום הוא רק הלך ונהיה יפה יותר, פרוותו השחורה והחלקה החלה לקבל נפח, עיניו האדומות היו גדולות, סקרניות ובוהקות.
פעמים רבות התגריתי בג'ונגקוק וטענתי שליד מיצ'ה העתידי, האלפא שלי הוא לא יותר מאומגה קטן ופשוט, אך זה לא הזיז לו במיוחד, הוא היה גאה בגור שלנו, הוא היה מלא גאווה כששמע איך הזאבים האחרים מרגישים בנוכחותו העוצמתית של בנו, וזה היה נפלא, הרי מיצ'ה יהיה המנהיג אחרי ג'ונגקוק.
אפילו ג'יי-קיי לא מסוגל להישאר אדיש לגור המתוק, לא פעם תפסתי אותו מנסה להוציא ממנו חיוך, אך ברגע שהיינו בסביבה הוא חזר להתנהגותו הגסה.
"אוממה!" מי צ'ה קרא ורץ לזרועותיי.
בלגנתי את שיערו השחור באהבה והרמתי אותו על ידיי, מניח נשיקה עדינה על קצה אפו, "כן, אלפא קטן?" שאלתי בחיוך, ג'ונגקוק בדיוק חזר הביתה ואלוהים, כמה שהאלפא שלי לוהט.
הוא היה ללא חולצה מאחר וחזר מהציד, צלקת שנוצרה משריטה בעת קרב עם פראי שחדר לשטח הלהקה עיטרה את חזו ואהיה כנה, המראה הזה שלח זרמים לכל גופי.
"ברוך הבא" חייכתי והורדתי את מי צ'ה מידיי, הלכתי אל ג'ונגקוק והעברתי את ידיי על חזו העירום, מה שגרם לו לתפוס במותניי, "בוקר טוב לאומגה הכי יפה ביער" הוא חייך, צחקקתי בסומק קל, "בוקר טוב לאלפא הכי חתיך ביער" נישקתי אותו באהבה, מי צ'ה משך במכנסיי, "אוממה, אני חתיך יותר!" מי צ'ה אמר בפגיעה, צחקקתי וג'ונגקוק הרים אותו, מניח נשיקה על ראשו, "חמוד שלי, אל תספר לאוממה, אבל אני חושב שאתה יותר יפה ממנו!!" הוא אמר בשמחה.
חייכתי כשחיוכו המדהים של מי צ'ה עלה על פניו.
ג'ונגקוק עלה לחדר כדי להתקלח ולהחליף בגדים ומיצ'ה ואני ישבנו בסלון.
לפתע, נשמעו דפיקות בדלת, וכשפתחתי אותה, הופיע מאחוריה טאי, הגור של ג'ימין ויונגי.
טאי היה בן שלוש וחצי, אומגה יפייפה שדמה לג'ימין בצורה מדהימה, אך קיבל כמה גנים של יונגי שרק הוסיפו למראה המושלם שלו, כמו עיניים חתוליות ותווי פניו של אביו.
חייכתי, "טאי חמוד, מה אתה עושה פה?" שאלתי ופיניתי לו מקום להיכנס, טאי תמיד היה כמו בן בביתי, אחרי הכל, אמו היה כמו אח בשבילי.
"ר-רציתי לשאול אם מי... מיצ'ישי רוצה לשחק" הוא צייץ בשקט, צחקקתי, טאי תמיד קרא למי צ'ה בשם חיבה, זה היה כל כך חמוד, ומי צ'ה תמיד אהב לתקן אותו ל'אלפא'.
"מי צ'ה, טאי-טאי פה!" אמרתי לגור היפה שלי, שמיד זינק, ולמרות שהזנב אינו מופיע כשאנו בצורה האנושית, אני מוכן להישבע שהוא טלטל את זנבו מצד לצד.
"טאי-טאי!!!" מי צ'ה קרא בשמחה, "היי מיצ'ישי" טואי חייך בהתרגשות, אך הבעת פניו של מי צ'ה השתנתה, "אני אלפא! אל תקראו לי בשמות חמודים!" מיצ'ה ניפח את לחייו בעוד טאי נרתע מעט מקולו, הזעפתי את פניי, "מי צ'ה" שילבתי את ידיי בחוסר שביעות רצון, "אסור לך להרים את הקול על גורים אחרים, בעיקר לא על אומגות, אתה יודע את זה".
מי צ'ה נאנח, " סליחה טאי-טאי" הוא חיבק את טאי שכעת חייך, "זה בסדר....אלפא" אמר בסומק, התחלתי לצחוק והרגשתי ידיים עוטפות אותי מאחור.
YOU ARE READING
the howl of the wolf ~ TaeKook
Storie d'amoreבעולם יש יצורים...מוזרים. נסתרים מבני האדם, עמוק ביערות של קוריאה. בין היצורים האלה, אנשי הזאב, נמצא קים טאהיונג, אומגה צעיר שעוד לא הגיע לגיל ההתאמה שלו. טאהיונג היה עד לרצח הוריו על ידי אלפות מלהקתו שלו כשהיה צעיר, ומאז טאהיונג סגר את עצמו בפני...
