•Jungkook•

1.3K 91 1
                                    

לראשונה הרגשתי טוב, כול כך טוב.
קמתי כשדמות אנושית עם ריח טוב ליטפה את שערי

טאהיונג

ריח של וניל תותים לעולם לא יישכח מראשי.
וגם מה שעשינו, זה היה אסור, אך אף אחד לא צריך לדעת. "בוקר טוב אלפא" בוקר? "טאהיונג אתה ישנת בכלל?" דאגתי לו. דאגתי לו, כי אני באנוכיות גרם לו לעשות את זה. "לא אלפא זה בסדר אני אתמודד" הוא היה טיפש באותם רגעים, לא ידעתי את סודותיו, לא ידעתי כלום, אך זה לא מה שעצר אותי. "טאהיונג תלך לבית שלך לישון, סליחה שהכרחתי אותך לעשות משהו כזה" לא רציתי לבגוד בדרכי, אך עשיתי את זה יותר מידי."זה בסדר אלפא, אני לא הייתי אמור לעשות דבר כזה, בטח אתה חושב שאני עכשיו זול..." הוא היה מיואש. מעולם לא חשבתי שטאהיונג קרוב בכלל לאומגות הזולות ההם שתנפלו על אלפות. טאהיונג היה טהור. "אל תחשוב ככה טאהיונג בוא נחזור" לקחתי את ידו והלכנו בצורתינו האנושית ללהקה.
"טאהיונג בייבי דאגתי!" ריח של בטא הגיע לאפי.

הוסוק

גם אותו שנאתי, שנאתי כול אחד שקרא או התקרב לטאהיונג בצורה כזו. את כולם חוץ מג׳ימין למרות שגם שם קנאתי.

"בטא מטומטם" לידו הוא היה ניחוח, הוא היה רגוע. לידי לא. "ואתה בייבי אומגה" איבדתי כול עיניין בלשמוע את השיחה הזו. "בטא! אין לך שיעורי צייד?" לא רציתי אותו לידו, גם כשהוא לא היה התאמה שלי. "ג׳ונגקוק א-אלפא דיי" טאהיונג לחש, הוא פחד, שוב....
"אין לי עכשיו, מי כמוך יודע שהשיעורים מתקיימים בעוד כמה שעות" הבטא היה חצוף, הוא לא ידע את מקומו וזה עיצבן אותי. "שים לב לדיבור שלך, בטא" הדגשתי את מעמדו מולי, אך הוא זקף את ראשו, "אלפא, אני רק אומר שאתה שולח אותי ללימודי צייד, אבל יש לי אשכרה עוד כמה שעות מנוחה, אז למה שאלך מעכשיו?" שאל בכעס קטן.
חשקתי את שיניי, מדמיין במוחי איך אני קורע אותו לגזרים, אך יד עדינה הונחה על זרועי.
הורדתי את מבטי לטאהיונג שהביא בי בדאגה ונענע בראשו בבקשה לכך שלא אעשה משהו, "ג'ונגקוק אלפא...אל תעשה כלום, בבקשה...בוא נלך מכאן ודי.." ביקש.
"למה אתה מרגיע אותו טאהיונג?" כמה מהאומגות המגעילות והזולות עמדו לידנו, מביטות בטאהיונג בסלידה, "ג'ונגקוק אלפא הוא לא ההתאמה שלך, אתה לא יכול להרגיע אותו ככה ולהגיד לו ללכת למקום אחר! אין לך את הזכות לגעת בו בכלל!" אחת מהן דחפה אותו ממני והן נצמדו לזרועותיי.
לא הבנתי מה קורה, לא יכולתי לפגוע בהן, הן אומגות, זה מסוכן מדי.
ואולי..אולי באמת, אנחנו צריכים להתרחק.
נאנחתי, "אומגה, לך תסיים את העבודות שלך במטבח גם אתן בנות, אני יודע תור מי היום" חייכתי אליהן והן צחקקו ועזבו את זרועותיי בצחקוקי, "ביי אלפא קוקי" ונעלמו משם.

the howl of the wolf ~ TaeKookWhere stories live. Discover now