סוף סוף הייתי שמח, סוף סוף הייתי קרוב לאחד שרציתי.
הוא הוציא אותי מחולצתו הרחבה, ולקח את ידי ומשך אותי לכיתה.
"אם הבטא הזה אומר משהו הוא מת" הוא לחש לאוזני והעביר בי צמרמורות, "הוא יודע שהוא קורא לי ככה רק עד ההתאמה" אמרתי והלכתי לשבת במקומי.
"אומגה, קום" הוא אמר לאומגה שישב לידי והוא ישר ציית לו. "עכשיו אנחנו גם ביחד במקומות ישיבה" הוא היה אובססיבי כלפיי, הוא שנא כל אחד שהיה קרוב להתאמה שלו, ואת זה ידעתי.
סיימנו שיעור ואני וג׳ימין הסתובבנו בגינה. "בייביז אומגה!" הוסוק חיפש את המוות שלו באותו רגע.
"הוסוק ,יש לי התאמה, אמרנו דיי" לא רציתי עת ראשו מחוץ לגופו, אהבתי את הוסוק בתור חבר טוב שלי.
"איך אפשר לשכוח את הצרחות אתמול, אף אחד לא הצליח לישון" הוא ידע להביך אותי,
הסמקתי מאוד ממה שהוא אמר, "טוב שתוק" השפלתי את מבטי ואז שני ריחות
דומיננטים הגיעו לאפי, "הוא מציק לך?" ידעתי שג'ונגקוק שנא את הוסוק על היותו קרוב אליי. "לא אלפא, הוא עכשיו הולך" דחפתי את הוסוק שילך, "ביי בייבי" הוא רץ משם והדבר הראשון שעשיתי זה לנשק את האלפא שלי, הרחתי שהוא היה עצבני.
נישקתי אותו בחוזקה עד שנרגע וראיתי שגם ג׳ימין עשה את זה לאלפא שלו, "פעם הבא זה ייגמר בראשו מחוץ לגופו" הוא הצמיד אותי אליו וליטף את ראשי. "הוא רוצה לעצבן אותך, פשוט אל תיתן לו" הסברתי את מה שסיכמנו לפני שנים .
כשאני והוסוק רק הכרנו החלטנו שכשיהיה לאחד מאיתנו התאמה אנחנו נעצבן כדי לראות מה יקרה, "הוא לא יקרא לך בייבי, אתה שלי ואין לי שום בעיה להוכיח לכולם פה את זה" ידעתי שאם הוא ימשיך אני אתן לו לעשות כרצונו, הייתי שייך לו בכול חלקי גופי.
"א-אלפא ד-דייי" הסמקתי, הוא גרם לי להרגיש מאושר, "אם אני שומע שהוא או האלפא המפגרת ההיא אומרים את זה אני אעשה את זה"
בלעתי את רוקי, "א-אני יודע אלפא" אמרתי בשקט.
חיבקתי אותו, עוצם את עיניי ומנשק את חזו מעל החולצה כדי להראות לו שאני רק שלו.
הרגשתי אותו נרגע באחיזה שלי ונשמתי לרווחה, ואולי...
אוי על מי אני עובד, רציתי את זה כמו כל אומגה.
תפסתי בכתפיו, נעזר בהן כדי להגיע לאוזנו, וכשהייתה מספיק קרוב העברתי עליה ליקוק קטן, "זה לא אומר שלא ארצה אותך ה-הערב" מלמלתי לאוזנו בהסמקה, עובר לנשק את צווארו בעדינות, "בערב תעשה בי מה שתרצה, אני שלך" חתמתי את העסקה הקטנה שלנו בנשיקה על שפתיו וחיוך מובך לעברו, חוזר למקומי.
קלטתי חיוך קטן מצדו לכיווני והסמקתי, אני באמת אוהב אותו...לא רק בתור התאמה, לעזאזל, אני כל כך פתטי.
השיעורים המשיכו כרגיל.
אחרי יום הלימודים הבנתי שג'ונגקוק נעלם משטח ראייתי, "אלפא?" מלמלתי בלחץ קטן, זה מרגיש רע...לא להיות ליד האלפא שלי...
לפתע ריח חזק ודומיננטי הגיע לאפי, חשבתי לרגע שזה ג'ונגקוק, אבל לא לקח יותר משנייה כדי שאבין...אלה לא היו אלפות מהלהקה, וזה גם לא היה צ'אניול.
נחרדתי, הריחות היו מוכרים, מוכרים מדי.
יצאתי מהכיתה במהירות, מגלה שאני לבד במבנה.
התחלתי לרוץ עד שמצאתי את החדרון שבו ג'ונגקוק ואני ישבנו לפני ההתאמה.
נכנסתי פנימה, מפחד, מתנשף ומזיע.
נדחקתי בין הארונות, נצמד עם גבי לקיר.
הצמדתי את רגליי לחזי, עוצם את עיניי בחזקה.
הנחתי את מצחי על ברכיי ואת ידיי על אוזניי בפחד, אני לא רוצה להיות פה!!
הריח התחזק ושמעתי צעדים, הם מתקרבים...
דמעות ירדו מעיניי, "ג'ונגקוק אלפא...אלפא..בבקשה תבוא..תחזור אליי...אני מפחד.." מלמלתי בבכי וייבבתי, איפה הוא כשאני הכי צריך אותו?
ככל שהריח התחזק הבנתי, זה הריח שלהם.
אלה שבגללם נאלצתי לברוח.
"אלפא! אלפא!" המשכתי לייבב בשקט, זהו, הם עלו עליי, הם יבואו ויקרעו אותי לחתיכות ואף אחד לא ידע וג'ונגקוק ימות משיברון לב ו-
"טאהיונג?"
פקחתי את עיניי האדומות מדמעות והרמתי את ראשי בהיסוס, מוריד את ידיי מאוזניי באיטיות, "מה אתה עושה כאן לבד? ולמה אתה בוכה?" ג'ונגקוק הביט בי בדאגה.
קפצתי עליו, נתלה על גופו בנזקקות ולא משחרר לרגע, רק מחזק את האחיזה בו, "אלפא!!!" בכיתי לצווארו, מייבב ונותן לעצמי להירגע בין ידיו המנחמות, "הי, בייבי, אתה בסדר חמוד? מה קרה?" הוא ליטף את פניי, מנגב את הדמעות שהצטברו בלחיי וקצת עיניי.
"א-אני.. אני.." ניסיתי להסביר, ורק אז הבנתי שהריח של האלפות ההם עדיין באוויר, אבל הריח של ג'ונגקוק פשוט חזק מכדי לפספס.
"א-אלפא, יש פה ע-עוד מישהו..?" שאלתי בחשש, מושך באפי האדום מבכי ומסדר את עצמי על גופו, גם בעד איילה שלמה לא ארד ממנו.
"כן מתוק" אמר בקצרה ורעדתי, הוא שם לב וצמצם את עיניו, "מה קרה טאהיונג?" הוא אמר בדרישה.
השפלתי את מבטי, שותק ומשחק בחולצתו בין ידיי, "שאלתי, מה קרה, טאהיונג?" הפעם הוא דיבר בקול האלפא ומיד הסתרתי את פניי בשקע צווארו, תופס בו בחזקה רועד, "ז-זה פשוט ש-" התחלתי להגיד, אך אז שני אלפות נוראים נכנסו לחדר.
"ג'ונגקוק, לאן נעלמת?" שאלו בחיוך וג'ונגקוק חייך אליהם, "חשבתי שבית הספר ריק, אבל מסתבר שהאומגה החמוד שלי הסתתר פה, טאהיונג" אמר והסמקתי, שותק בפחד.
הם חייכו ברשעות, זה הם, זה בטוח הם.
"נעים להכיר, טאהיונג".
YOU ARE READING
the howl of the wolf ~ TaeKook
Romanceבעולם יש יצורים...מוזרים. נסתרים מבני האדם, עמוק ביערות של קוריאה. בין היצורים האלה, אנשי הזאב, נמצא קים טאהיונג, אומגה צעיר שעוד לא הגיע לגיל ההתאמה שלו. טאהיונג היה עד לרצח הוריו על ידי אלפות מלהקתו שלו כשהיה צעיר, ומאז טאהיונג סגר את עצמו בפני...
