אומגה שלי הייתה שם, המשפחה שלי הייתה שם, כולם היו שם והריעו לי.
הם רצו אותי, לא משנה כמה טעיתי בדרך, לא משנה כמה איבדתי את עשתונותיי על דברים. הם רצו אותי.
חייכתי, חייכתי חיוך אמיתי.
אחרי כול הטקס שבו הכריזו עליי כמנהיג החזרתי את טאהיונג לביתי, פחדתי לאבד אותו שוב, הייתי חרדתי לגביי זה, פחדתי שברגע שהוא לא יהיה במטווח עיניי אני אאבד אותו אחת ולתמיד.
"אלפא על מה אתה חושב?" הוא הסתכל כשהרמתי אותו אל המיטה. "מה הם עשו לך?" הוא השתתק, הוא קפא, ידעתי שמה שעשיתי זה להחזיר אותו לעבר, אך לא יכולתי יותר לסבול את זה שהוא מפחד גם ממני כשאני זה לא הם. "ז-זה לא מ-משנה אלפא אני פשוט רוצה לישון" ריח של פחד מילא את החדר, הוא המשיך לפחד אחרי הכול. "טאה... בייבי שלי... תספר לי אני רוצה לדעת הכול על העבר שלך" ידעתי את נקודת מבטו של צ׳אניול אך מעולם לא ידעתי איך הרגיש אומגה בודדה בעולם כזה אכזר.
"אני בטוח שצ׳אניול סיפר לך כמה דברים אבל הוא לא סיפר לך הכול..." הוא ידע... הוא וצ׳אניול היו חברים טובים, "אני מגיל צעיר הייתי צריך לשקר לכולם" הוא התחיל לספר ונשם עמוק "הייתי צריך לשקר שאני בטא, אבל כול פעם מחדש פחדתי, יופים של הבטא מעולם לא היו שווים לאומגות, ואצלנו בלהקה, היו מתעללים באומגות... הם היו עושים את זה מקינאה."
ראיתי את קצות עיניו מתחילות להתמלא בדמעות. "אז שיקרתי... אומנם הייתי אומגה תמימה בגיל צעיר אך מעולם לא הייתי חלש, קיללתי את הירח שנתן לי חולשה כאומגה, אך עשיתי הכל כדאי לדעת להלחם. בגיל 4 ידעתי להלחם, הייתי רב עם הבטאות שם והייתי מנצח, מעולם אף אחד לא עליי כאומגה, מעולם אף אחד לא חשד בי" הוא ניגב את דמעותיו ואני חיבקתי אותו.
"בגיל 5 אני וצ׳אניול שיחקנו ואז הייתי צריך לחזור ומה שראיתי שם... אני לא אשכח לעולם, שם ידעתי שאני לא אסמוך יותר על האלפא" הוא התכרבל בתוכי. "ואז אתה הגעת" ליבי התחיל לפעום בחוזקה, יופיו של טאהיונג תמיד משך את ליבי, ופחדתי... פחדתי להתאהב בו ואז להבין שהוא לא שלי.
"מה זאת אומרת?" שאלתי בכנות. "אתה זה שאומנם הפחיד אותי יותר, הראה לי עוד צדדים של אלפות אבל אתה שלי, אתה התאמה שלי, אותך אני תמיד אהבתי."
לדעת שטאהיונג היה רכושני אליי כמו שאני הייתי רכושני אליו חימם את ליבי. "הירח הביא אותך אליי ואני כול כך שמחתי על זה" הוא המשיך "אני זוכר כמה ימים לפני היום הולדת, רציתי שאתה תהיה שלי, שלא תסתובב ליד אומגות אחרות, תסתכל עליי." הוא לא ידע, הוא לא ידע שהוא היה מחשבותיי, הוא היה כול ליבי מאז שהכרנו, הכרזתי אליו כשלי רק בליבי כאשר הוא הסתובב עם הוסוק וג׳ימין. "אלפא אני אוהב אותך" חיוך רך ונעים היה על פניו ואני בהיתי ביופיו של האומגה שעברה המון ועדיין מצליחה לחייך ככה. "גם אני מון" חשבתי המון איך לקרוא לו כדאי שזה יהיה הכינוי שלו, הכינוי שמוענק לאומגה שלי. "מון?" הוא שם לב לכינויו החדש. "אתה המון שלי, אתה הירח שלי, אתה האור בחשכה שלי."
הקצב פרקים ירד מצטערות על זה
YOU ARE READING
the howl of the wolf ~ TaeKook
Lãng mạnבעולם יש יצורים...מוזרים. נסתרים מבני האדם, עמוק ביערות של קוריאה. בין היצורים האלה, אנשי הזאב, נמצא קים טאהיונג, אומגה צעיר שעוד לא הגיע לגיל ההתאמה שלו. טאהיונג היה עד לרצח הוריו על ידי אלפות מלהקתו שלו כשהיה צעיר, ומאז טאהיונג סגר את עצמו בפני...
