עבר יום ועוד יום, ולי נמאס. הוא התעלם ממני, הוא שנא אותי, ובקול הייתי אומר שאני שונא אותו.
אך לא, אהבתי אותו יותר מהכול. אך זה הכאיב לי שהוא הסתובב עם עוד אומגות אז החלטתי לעשות צד אחד קדימה.
הוא רוצה להתגרות בי? אני אחזיר לו.
ראיתי אותו מדבר ומצמיד איזו אומגה... כנראה הוא הריח את ריחי. אז התעלמתי, הלכתי לצ׳אניול ולעומת מה שבטחתי הפרתי את זה.
"אלפא צ׳אניול בוא נלך לכיתה" ריח של כעס עלה ולי לא היה אכפת, הוא הכאיב לי לו זה הגיע. "טוב טאהטאה" חייכתי לצ׳אניול ולקחתי את ידו.
ידעתי ששיחקתי משחק מלוכלך, ידעתי שהכאבתי לג׳ונגקוק, אך לי לא היה אכפת הפעם. הרי שניים יכולים לשחק במשחק הזה.
"אלפא אתה יודע מתי מתחיל השיעור?" הייתי תמיד סביבו, זה היה נראה כיאלו אני התאמה שלו, אך לא. "טאהיונגי אתה בסדר?" הוא שם את ידו על ראשי וטיפה הסמקתי מהקרבה של אלפא. "כן כן אלפא הכול בסדר" שמתי את ראשי על כתפו והמשכתי להריח ריח של שנאה, כעס, קנאה. המשכתי להתעלם, ידעתי ששיחקתי בו. אך הוא לקח ממני הכול.
ועל זה אני אנקום.
"אלפא" יללתי ושם ג׳ונגקוק איבד את זה. "לעזאזל טאהיונג!" הוא נהם כלפיי ולקח את ידי בחוזקה והצמיד אותי לקיר. "הבטחת לי טאהיונג לעזאזל הבטחת" ידעתי שהבטחתי, אבל זה כאב, כאב לעזאזל. "בייבי אומגה?" הוסוק. "לך מפה בטא!!" הוא צרח כלפיו ועיניו הפכו לאדומות, ושם הוסוק הלך לאחור והסתכל עליי. "אל תסתכל עליו, אל תתקרב אליו, תתרחק" הוא המשיך לדבר להוסוק והתקרב אליו. ואני הבעתי בו בהלם "ג׳-ג׳ונגקוק דיי!" מעולם לא ידעתי מאיפה האומץ הזה בא. "איך קראת לי?!" הוא היה כועס, הוא היה עצבני, אבל הייתי יותר. "ג׳-ג׳ונגקוק?" פחדתי מכול צעד שעשה לכיווני והתחלתי להרגיש את הזכרונות תוקפים אותי "ס-סליחה אלפא אל תפגע בהם" שיט.
ג'ונגקוק הביט בי, תופס בסנטרי, טפריו ננעצו בעורי כמו סכינים, עיניו זהרו באדום חזק ומצמרר וניביו יצאו החוצה, "אתה לא רוצה שאפגע בהם?" שאל בקול אפל ורעדתי, מהנהן בראשי בפחד שכבר לא היה ניתן להסתיר, כל חלק בי רעד מהאלפא שיצא ממנו.
זה הרגיש שונה הפעם, תמיד פחדתי מקרבתו, אבל הייתי ככה עם כל אלפא, טוב, איתו קצת יותר, אבל עדיין...כל אלפא.
"אז תגרום לי לרחם עליהם ואל תשחק איתי, כי אתה לא יכול לנצח אותי במשחק הזה".
הוא פשוט היה...שולט.
אין מילה אחרת לתאר את זה.
כל תזוזה שלו, כל מילה שלו, הוא תמיד היה בשליטה על המצב, תמיד הקובע, המוביל.
והוא ידע את זה טוב מאוד.
הוא דאג להבהיר לי שאם הוא רוצה, הוא מקבל, הוא ידע, וגם אני ידעתי, אם הוא ירצה אותי אני לא אחשוב פעמיים לפני שאתלוש את בגדיי ואתלה עליו בנזקקות, לא יהיה איכפת לי גם אם כל הזאבים בעולם יצפו בנו.
הייתי מחולק, צד אחד שלי רצה את ג'ונגקוק כמה שיותר קרוב, לוותר על ההתאמה ולתת לעצמי למות בידיעה שאמות בין ידיו של האלפא שאני הכי מפחד ממנו.
הצד השני התנגד, זעק לי להתרחק, לרוץ, לברוח, תלה על ג'ונגקוק שבראשי שלט אדום מזהיר 'מחוץ לתחום' כדי לשמור עליי.
הייתי במלחמה בין המוח ללב.
ובסופו של דבר צד אחד ניצח.
כי לעזאזל עם הכל, האשליה שבלב טובה יותר מהכאב שבמוח.
יצאתי מהכיתה, לוקח את ידו של ג'ונגקוק איתי.
נעלתי אותנו באחד החדרונים בבית הספר וקפצתי עליו בנשיקה, מתגעגע לטעם החריף של שפתיו האדומות, נישקתי אותו כאילו חיי תלויים בזה.
הרגשתי זול כל כך, הוא ניסה להוריד אותי ואני המשכתי, מעביר ליטופים על גופו עד שהדף אותי והעיף אותי לרצפה, "מספיק עם זה טאהיונג!! " נהם עליי בקולו הדומיננטי.
יללתי ויבבתי בחזקה כשהדמעות שלי לא מפסיקות לצאת.
לפתע הרגשתי ידיים חזקות נכרכות סביבי.
ג'ונגקוק נשען על הקיר בישיבה על הרצפה והשעין אותי על חזו, מחבק אותי ומלטף את ראשי.
"אני מצטער טאהיונג, אני יודע שפגעתי בך" מלמל.
החזקתי את חולצתו בין אצבעותיי, ממשיך לבכות ומתחפר בחזו, "ל-למה ני-נישקת אותי וב-ברחת, אלפא?! ז-זה כאב לי!!" המשכתי לבכות, נותן לחזו מכות קטנות באגרופי, נושך את שפתיי בכאב, "זה כאב לי!!! ה-הלב שלי נ-נשרף!!" המשכתי לבכות, מגביר את הבכי, "נתת לי להרגיש טוב ו-ו-והלכת! גרמת לי להרגיש מה שכל האומגות מקבלות ממך ולה-התחנן לעוד!! אבל אז נעלמת! ואז שוב חזרת! ושוב נעלמת! א-אני לא בובה, לעזאזל!! תפסיק למשוך בחוטים ולשלוט ב-בחיי ככה! תפסיק כבר את הכאב הזה!!" המשכתי לבכות ולייבב, מרטיב את חולצתו בדמעות שלי.
"אני מצטער טאהיונג..אני מצטער" אמר, הייתי בהלם, הרגשתי שמעה נוזלת על הלחי שלי, אך הפעם היא לא הייתה שלי.
הרמתי את ראשי לג'ונגקוק, מגלה את עיניו רטובות, שנינו ישבנו שם, בוכים ומחובקים.
העיניים של שנינו היו אדומות, כאילו ומה שהיה ביננו היה סם ממכר שרצינו ממנו יותר ויותר אך לא יכולנו לקבל את זה עוד.
"ג'ונגקוק אלפא...בבקשה.." קירבתי את שפתיי לשלו, "לפחות..רק עוד פעם אחת..בבקשה.." ביקשתי מתחנן, תופס בעורפו ומצמיד את שפתיי לשלו בנשיקה עדינה.
ג'ונגקוק היה האחד שהחדיר את לשונו, משחק בשלי במשחקי כוח ושליטה שלא היו לשנינו.
כי אם למישהו מאיתנו הייתה שליטה, זה לא היה קורה.
התנתקנו אחרי כמה דקות באי-רצון, "זו הייתה נשיקת ה'זה נגמר' שלנו, נכון?" מלמלתי, מצמיד את מצחי לשלו ועוצם את עיניי בכאב.
ג'ונגקוק הנהן, "אני מאחל לך ולהתאמה שלך הרבה אושר, אני בטוח שהוא יהיה טוב ממני" אמר והנדתי לשלילה במהירות, מניח את ידי על ידו שהייתה על הלחי שלי, "אף אחד..אף אחד לא יהיה טוב ממך בשבילי אלפא!! אני לא רוצה אחר!! בבקשה ג'ונגקוק אלפא, אני רוצה שתהיה ההתאמה שלי, אני רוצה שתסמן אותי ותיתן לי את הגורים שלך! אני מרוצה לחיות איתך אלפא אני רוצה לחבק אותך כמו עכשיו, בבקשה..." הדמעות לא הפסיקו לרגע, מסרבות לתת לי מנוחה.
ג'ונגקוק רק הביט בי בכאב, נותן לי לראות את הצד האוהב והעדין שלו, "אל תבגוד בהתאמה שלך מהר כל כך...הי אולי זה צ'אניול, יהיה לכם טוב" אמר ונשכתי את שפתיי, "בבקשה טאהטאה, אל תבכה, אני לא יכול לעמוד מול הדמעות שלך" הוא נישק את עיניי ואני הנהנתי, "תהיה חזק חמוד, טוב? זה לטובתנו" אמר וחיבק אותי, מנשק אותי שוב.
יצאנו מהחדרון, כל אחד לדרכו שלו.
לדרכו בנפרד מהשני.
לדרך שלי והפעם בלי ג'ונגקוק.
YOU ARE READING
the howl of the wolf ~ TaeKook
Romanceבעולם יש יצורים...מוזרים. נסתרים מבני האדם, עמוק ביערות של קוריאה. בין היצורים האלה, אנשי הזאב, נמצא קים טאהיונג, אומגה צעיר שעוד לא הגיע לגיל ההתאמה שלו. טאהיונג היה עד לרצח הוריו על ידי אלפות מלהקתו שלו כשהיה צעיר, ומאז טאהיונג סגר את עצמו בפני...
