"נוו לומייר מתי הם חוזרים?????" ראיין קפץ על מיטתו בזמן שלומייר ניסה להסביר לו איך מוצאים את הנעלם במשוואה,"אדון ראיין,כשמייבל תחזור אתה תיהיה מודע" הוא סימן לו בחוסר סבלנות להתיישב,"אבל זה לא הוגן! למה אני לא יכול ללכת לדאוג למייבל,אולי קרה שם משהו" הוא קפץ מהמיטה והתחנן בפני לומייר,"אדון ראיין אתה חסר כוחות עכשיו,וגם התעוררת לא ממזמן! אתה כמעט התעלפת אתמול אני לא רוצה שתתעלף לי מעייפות" הוא סימן לו לחזור לשבת עוד פעם,"תסמוך עליי שאני לא אמות מעייפות,המשוואה הזאת תהרוג אותי" הוא התיישב,"אתה יודע שאתה מורה גרוע! מייבל לימדה אותי את זה כשגרנו ביחד ואני הצלחתי לפתור נכון" הוא השוויץ והרים את העט,"אז למה שלא תילך אליה!?" הוא התעצבן ברמות על ראיין,"למה לא באמת!" הוא רץ והוציא את המזוודה שארגן מהארון.
"אתה ארגנת מזוודה?!" הוא הסתכל עליו פעור פה,"תקשיב,שנינו לא רוצים להיות כאן! אז בו ננסה לשתף פעולה,אם לא כשמייבל תגיע כל מה שהיא תראה זה ילד פראי חסר השכלה כל החיים שלו והוא זה שסיבך את הוד מעלתה בכל הבלאגן הזה" עלה לו הפיוז והוא הוציא עליו את כעסו,"אני יודע..אתה לא צריך להזכיר לי את העבר שלי,תודה רבה לך" הוא רץ מהחדר וניגב את דמעותיו,"ראיין!" נשמע קול מתקרב אליו מאחוריו,"הוד מעלתך" הוא ניגב את דמעותיו ומיהר להשתחוות אבל מעד,"סליחה אני לא כל כך שולט בקידה שלי" הוא נעמד במבוכה בזריזות,"תירגע,לא צריך להיות כזה רשמי" היא חייכה אליו.
"מה קרה?" היא שמה לב לעיניו האדומות,"סליחה! לא התכוונתי להטריד אותך בעינים שלי" הוא מהר כיסה אותם,"תירגע זה לא מטריד את האמת אני חושבת שהן ממש יפות לך,אבל מה שהתכוונתי זה למה אתה בכית?" מאל הלכה איתו במרחב הארמון,"זה לא משנה,תודה לך על הדאגה הוד מעל...כלומר גברת מאל" הוא חייך אליה את חיוכו המבויש,"אם זה לומייר אל תשים לב אליו! כל פעם שמזכירים את מייבל הוא ניהיה חסר סבלני וכועס,היא הייתה ממש חשובה לו כמו לי.." היא הרכינה את ראשה,"למה אתם כאלו נחמדים אלי?! כל מה שקרה זה באשמתי,אם לא הייתי בשליטתה של מאדי..או אם לא הייתי טיפש מספיק שום דבר לא היה קורה!" ידיו החלו לרעוד.
"למה להתרכז בעבר כשיש עתיד זוהר מעבר לפינה,וגם אם היית רע..אתה לא בחרת להיות ככה בסוף,אתה בחרת באהבה" מאל התקדמה והייתה מולו,"את לא מבינה איך זה,אני לא טוב וטהור כמו הבת שלך,אני לא ראוי לה,אני סתם ילד רע וטיפש" הוא אמר בכעס,"וואו..רואים שמישהו לא קרא את ספרי ההיסטוריה" היא גיחכה,"למה את מתכוונת?!" הוא הרים את מבטו בבלבול,"אתה תבין" היא קרצה לו והלכה.
ראיין המבולבל עמד במקומו מנסה להבין למה מאל התכוונה,"רגע אחד.." הוא מלמל לעצמו ורץ לחדר של מייבל,כשנכנס לחדר שאף אחד לא דרך בו עד שמייבל הלכה הוא הרגיש אותה בקצה החדר,החדר הזכיר את ריחה הנעים,כשראיין פסע בחדר הוא הרגיש שהוא רואה זכרונות מהעבר במקום,מהיום שבו מייבל הלכה לכיתה א עד שארזה את תיקה והתכוננה לברוח לארץ לעולם לא..
הוא עבר בספריה שלה ונתקע בכל מיני ספרי היסטוריה במדפיה,"למה מאל התכוונה?" הוא ניסה להוציא ספר אחד אבל במקום פתאום נפל ספר על הרצפה,הוא ניגש להרים אותו והרגיש שזה מה שמאל התכוונה אליו,"היורשים.." הוא ניקה את הכריכה המאובקת של הספר,הוא התיישב על מיטתה והתחיל לקרוא.
"רגע מהההההה,אז מאל הפכה את אימה ללטאה בשביל להיות עם בן" ראיין ניגב את דמעותיו,"איזה מרגש,זה רק מראה שלאהבה אין גבולות" הוא סגר את הספר והיה נחוש בדעתו להתחיל את הכרך השני,"רגע" הוא התחיל להתרגש,"זה מה שמאל התכוונה אליו!! העבר לא משנה,מה שמשנה זה מי שבחרת להיות" הוא נמלא השראה ואחז את הספר בחוזקה,"נראה שמצאתי את הספר האהוב עלי" הוא לקח את שני הכרכים האחרים ורץ מחוץ לחדר.
כשיצא החוצה כבר היה חשוך,"מייבל אני אוהב אותך!!!!" הוא היה במרפסת הארמון וצרח את זה בכל כוחו,הוא עמד שם שתי דקות מחכה לסימן,לפתע העלים התעופפו באוויר ועברו לידו,הוא הרגיש כאילו הרוח לוחשת לו,"ראיין..אל תמות.." הוא שמע את קולה של מייבל מהדהד ברוח,"אני לא מת...אני בחיים לא יעזוב אותך" הוא לחש לרוח חזרה,"ראיין.."קולה נשמע עוד פעם,"אהבת האמת שלנו תנצח הכל! אני מבטיח לך" הוא הוריד את השרשרת שלו ונישק לתליון ונתן לרוח למשוך אותו להרחק,"תודה לך סימן מהיקום" הוא מהר רץ בחזרה לארמון,הוא שמע באוויר הקולות של הפיות מהדהדים,"אנחנו בהרמוניה מושלמת" הוא שר לרוח שלקחה את השרשרת שלו הרחק ממנו,"ואנחנו תמיד נחיה בהרמוניה המושלמת שלנו.." הוא שר בלחישות ונכנס לטירה.
הוא מהר לקח את התיק הארוז שלו וברח מהחדר שלו,"היי ראיין" מאל הופיעה מאחוריו,הוא הסתובב אל מאל הוא סימן לה שהוא עוזב והוא לא חוזר בידים ריקות,"תמסור למייבל..שאני אוהבת אותה,ותיתן לה את זה" היא התקרבה אליו,"לתת לה מה?" הוא שאל עוד הפעם,"את החיבוק הזה" היא חיבקה אותו ובכתה קצת על כתיפו,"כן ברור מאל,אני לא אכזב אותכם,אני אחזיר אותה" הוא מהר ירד במדרגות.
"we maybe be a 100 worlds apart,but it wont keep me from your heart" הוא התחיל לשיר לרוח
"you can't fight the rain when it already fallen"
"you can't hide the truth from yourself when you're all in"
"no one can earse this,I will always be drawing you closer and closer.."
הרוח התחילה להעיף אותו באוויר
"what ever i do.." הוא שר משמחה
"It always you.."
YOU ARE READING
Lost Girls:Neverland
Adventureסוף סוף אנדי,קיילי ומייבל הבנות של אומה,קרלוס ומאל מגיעות חזרה לאורדון! וכל מה שהן רצו זה לעזור לאנשים שאהבו ואז הכל מסתבך... אנדי מוצאת את השרשרת של סבתא שלה ועל השרשרת יש חריטים של אינדיאנים ואנדי חושבת שהיא זאת שיכולה לעזור לה לעקור את מאדי ממנה...
