Lost Girls:Neverland

חלק 21-זאת אהבה

השרשרת שלי...מייבל שמרה אותה כל הזמן הזה ראיין חשב לעצמו בהתרגשות.
הוא הסמיק מרמת החשיבות שיש לו בלב שלה,"אל תחשוב על דברים רעים..." סול לחש לו וחייך אליו,"היא אהבה אותך מאד" הוא חייך אל ראיין ושניהם ניגבו את דמעותיהם.
"אפשר...לקבל כמה רגעים עם מייבל" אנדי עצרה אותם וביקשה בביישנות.
אפילו בלי החלפת מבטים כולם נכנסו פנימה.
"קייליייי" לוקאס צעק לכל עבר,"היא לא פה..." אמר בחרדה.

"אל תדאג היא בטח קצת רוצה את הספייס שלה" ליאם ניסה להרגיעו.
"כן...אני יודע" השיב לוקאס והתיישב על הספה.
"חבר'ה!! משהו לא טוב קרה לקיילי" קאי הופיע בכניסה לשירותים.
"אתה בסדר קאי?" מרינט שאלה באי נוחות.
"כן ברור,אבל כשהיא הגיעה לפה שמרתי על הספינה אבל שמעתי צעקות מהשירותים נראה לי משהו קרה לה כי אז היא ברחה בבהלה"השיב לה בפחד.

כולם מהר רצו וכשפתחו את הדלת נגעלו,כל החדר העלה ריח של בוץ,ועל הקיר הופרש ריר.
"מה אתם חושבים שהיה פה?" ליאם מישש את הרצפה בזהירות.
"אנחנו כאלו גרועים בלשמור על החבורה שלנו,חייבים למצוא את קיילי" ראיין לקח פיקוד.
הוא סימן לכולם להתפצל,"אני אצטרף אחר כך..אני פשוט רוצה עוד רגע עם..."הוא התבייש לומר את המשך המשפט.
"אל תדאג הכל יהיה בסדר" סול חיבק אותו ברכות.
"תודה".

"אוי נו אנדי מתי את מסיימת?" ראיין התהלך בסיבובים בסלון.
"עדיף שאני אלך לבדוק מה קורה איתה" הוא מיהר ללכת אבל נתקע בשולחן ונפל,"אעעע למה הזרת"אמר בכאבים.
כשנעמד הוא שם לב שהשרשרת לא בכיסו יותר אלא התליון היה שבור על הרצפה,"לא..."רעידות נשמעו בקולו,כשהרים את השברים גילה פיסת נייר,"זה מכתב..." הוא התחיל להקריא.

"מתוק שלי, אהבת חיי..

למה הלכת? למה עזבת אותי? דווקא ברגע שהכי הייתי צריכה אותך.. אתה הלכת ואני לא יודעת עם אי פעם או מתי אתה תחזור אלי..

אני מתגעגעת אליך כל כך, הדבר היחידי שאני חושבת עליו ביום יום זה אתה, אני לא מפסיקה לדמיין את הסצנה בעיניים שלי.. שבה אתה תקום ואנחנו נתנשק ונתחבק...

בזמן האחרון אני מרגישה לבד.. כל כך לבד, אני מרגישה שאין אף אחד שיבין אותי וגם אם יש מישהו כזה, אז הוא לא פה.. איתי.. כדי להוכיח לי את זה.

אם יש משהו שלמדתי בכמה חודשים האלה.. זה שאהבה היא הדבר הכי נורא אבל הכי טוב שיכול לקרות לבן אדם, אני התאהבתי בך, התאהבתי בך כמו שלא התאהבתי באף אחד אחר בחיים שלי אתה ואני נועדנו להיות ביחד..

תראה, אני לא מושלמת ואני יודעת את זה, גם אני עושה טעויות.. אבל הטעות הכי גדולה שעשיתי אי פעם זה שנתתי לך ללכת ממני.. אני הייתי צריכה להיות שם.. איפה שלא תהיה.. במקומך.. כי זה לא מגיע לך. לי זה כן.

אני קנאית, אנוכית, רעה, מפונקת, סנובית וכל הדברים הרעים שיש בבן אדם.. גם אם אני לא מרגישה ככה זה מה שהסביבה שלי אומרת לי.. זה מה שכולם אומרים לי.. חוץ ממך, אתה היית הבן אדם היחיד שאיתו הרגשתי שאני שווה משהו ושיש לי עתיד זוהר וורוד בעולם הזה ושאני לא לבד פה.