"פרח תן מאור, שמע נע תפילותיי
עצור את השעון, ושמור את עלומיי
לא אדע מכאוב, פרח שמור עליי
תום שאין בלתו, במשאולי חיי
האר ימיי..."
מייבל פתחה לאט לאט את עיניה,ולפני ששמה לב מה קורה סביבה היא שמה לב ששיערה זהר מה שכמובן לא היה אופייני לו,"אהה"היא נרתעה וקמה מהר מהמיטה וכשקמה שיערה הפסיק לזהור והתיישב בצורה מושלמת על כתפיה,היא מיששה את שיערה בפחד וכיווצה את גבותיה,"יותר מידי דברים קורים השבוע הזה"היא מלמלה והשתדלה לא להסתכל על שיערה.כששטפה את פניה היא הייתה יותר רעננה וחשבה על חלומה שהיה מוזר לא פחות מהחלום שחלמה אתמול ושלא לדבר על כל הדברים שקרו אתמול עד לחטיפה של קיילי וכנפיו הפצועות של סול.מייבל נאנחה,השיר היה מוכר לה אבל היא לא הצליחה להזכר לא משנה כמה ניסתה."המוח שלי הופך לעיסה במקום הזה"היא אחזה בראשה ביאוש והשפריצה קצת מים על פניה,"מייבל אפשר להיכנס?"נשמע קולו החמים של לוקאס מבעד לדלת.מבלי אפילו להוציא מילה היא ישר ניגשה לדלת ומשכה את לוקאס לבפנים וגם את סול שעמד לידו ונעלה את הדלת."היי מייבי איך את?"אמר סול שניסה להראות רגש אבל כל מה שפניו שידרו היה המבט הביישני המוכר שלו.
"יש משהו מיוחד שאתם רוצים להגיד לי?"היא שאלה בחשאיות,"רק רצינו לצחצח שינים את האמת"הרים לוקאס את המברשת שלו והסמיק,"ולשאול אם את בסדר....בטח זה בלתי אפשרי לישון אחרי כל מה שקרה אתמול"הוציא סול גם כן את המברשת שלו.שתיקה מביכה הייתה בחדר,לוקאס שהרים את מבטו לעבר מייבל הנבוכה נאנח וחיבק אותה,"הכל יהיה בסדר"הוא אמר וחייך אליה.כל הגישה שלו והמילים שלו כל כך הזכירו לה את קיילי כאילו הוא קיילי רק כבן,"תודה"היא לחשה וחיבקה אותו גם כן וניסתה לבלוע את הדמעות וסול שלא יכל להישאר אדיש ברגע כזה הצטרף לחיבוק וניחם את מייבל גם כן,אחרי דקות ארוכות היא הפסיקה לחבק אותם ונאנחה,"אני חושבת שהגיע הזמן לספר לכולם...אנחנו לא יכולים להתמודד עם זה לבד"היא אמרה בביטחון ויצאה מחדר האמבטיה לעבר הסלון בצעדים גדולים ומלאי עוצמה אבל אז כשהגיעה לסלון היא התפלאה למראה עיניה...
"אנדי איפה היית אתמול?" התיישבה לידה מרינט בדאגה,"כן כולנו דאגנו" אדריאן הביא לה במהירות כוס מים,"אני רק שמח שאת בסדר"חייך אליה קאי וקרץ אליה.אנדי שכולם היו סביבה תוהים מה עבר עליה שמרה שתיקה ורק חייכה אל כולם חיוך חיוור."סליחה חברים עבר עלי לילה ארוך אני חושבת שאלך לנוח"היא נעמדה וכשראתה את מייבל ההמומה מולה היא התקרבה אליה מספיק כדי שאף אחד לא ישמע ולחשה לה "בסוף אני תמיד מנצחת ביסטי.."והיא נכנסה לחדר בטריקת דלת ומייבל ההמומה והמשותקת לא יכלה אפילו להתחיל לעכל את כל מה שקורה כרגע,אנדי חזרה אבל הגישה שלה נראתה שונה מזאת של אתמול והפחד הוא שהיא באמת עשתה משהו לפיטר והיא התחרטה על זה מאד...היא חשבה לעצמה.
מייבל בלעה את רוקה ואזרה אומץ ובצעדים שקטים היא התקדמה לכיוון החדר ופתחה את הדלת באיטיות כשנכנסה ראתה את אנדי בוהה בחדר במבט חסרת חיים,היא אפילו לא הזיזה את ראשה,היא לא מצמצה או הראתה תנועה שמביעה על חיים,היא פשוט ישבה על מיטתה כמו בובה נושמת,מייבל עמדהו מולה בפחד אבל היא אפילו לא התייחסה אליה,"זה לא יפה להתעלם שרימפס" היא רקעה ברגלה מולה אבל אנדי עדיין הסתכלה עליה בעינים חסרות חיים,היא נתרעה ממנה אבל לאט לאט היא התקרבה אילה שוב,אצבעה צבטה את הלחי הרכה של אנדי וברגע הזה אנדי מצמצה ובמהירות חבטה במייבל כאילו הייתה פניאטה ביום הולדת,"אהה"היא צווחה בכאב וכולם התפרצו לחדר בדאגה לשמע יללות הכאב של מייבל,"מה הבעיה שלך? למה כל יום את מרביצה לי ככה? זה מנהג שקבעת?" עקצה אותה מייבל אבל אנדי שניסתה לעכל את מה שעשתה לא הצליחה לעקוב אחרי דברי מייבל,כל האנשים שהיו בחדר עבדו בזריזות והלכו בזריזות ורק אנדי תקועה בזמן הולכת לאט,"מה קורה לי.."היא מלמלה."אולי את באמת צריכה לנוח"החזיק את ידיה לוקאס והושיט לה כוס שוקו עם מרשמלו שהכין,"אמא שלי תמיד מכינה לי את השוקו הזה לפני השינה ואני מקווה שזה גם יעזור לך"הוא חייך אליה את החיוך החם שלו והלך.
YOU ARE READING
Lost Girls:Neverland
Pertualanganסוף סוף אנדי,קיילי ומייבל הבנות של אומה,קרלוס ומאל מגיעות חזרה לאורדון! וכל מה שהן רצו זה לעזור לאנשים שאהבו ואז הכל מסתבך... אנדי מוצאת את השרשרת של סבתא שלה ועל השרשרת יש חריטים של אינדיאנים ואנדי חושבת שהיא זאת שיכולה לעזור לה לעקור את מאדי ממנה...
