עברו כמה רגעים מאז שנשמע הברק מכה את האדמה,כולם פתחו בזהירות את עיניהם,מתים מפחד ממה שיראו.אף אחד לא היה מוכן לאבד עוד מישהו,והמחשבה הרגה את כולם ובמיוחד את קיילי שתאבד גם את מייבל.
מייבל לא עמדה במקום שהייתה לפני שניות אחדות יתר על כן האיזור לא היה נראה אותו הדבר,בליעה ענקית באדמה התווצרה וכולם נעמדו על רגליהם בכאבים ורצו לראות אם מייבל נמצאת בתוך הבליעה ואם היא בכלל בחיים.
בעוד שכולם רצים אפילו אנדי לעבר הבליעה,עצם גדול ולא מוכר התעופף מהבליעה,באיטיות השמש הסתתרה עוד הפעם והגשם חזר,"זה דרקון אמאל'ה הוא בטח אכל את מייבל.." לוקאס שבר את השתיקה והתחיל לבכות,"אתה טועה" קיילי ליטפה את ראשו והביטה בדרקון בהערצה,"היא הדרקון!" אנדי נשכה את שפתה התחתונה אבל בסופו של דבר מבט ההערצה השתלט גם עליה.היא נחתה בזהירות וערפל ורוד התפרס סביבה,מבט רציני היה על פניה,ועיניה זהרו בירוק.
שפתיה של מייבל רעדו בחוזקה,היא פחדה מאד מתגובתה של אנדי ואם להיות כנה...היא פחדה מאנדי עצמה ברגעים האלו,"אנדי נמאס לי,בואי לא נריב" היא הושיטה את ידה לאנדי ההמומה ורק רצתה להשלים כבר."אולי את הפכת לדרקון עכשיו,אבל את עדיין נשארת אותה פחדנית" היא דחתה את ידה,"את יודעת מה! את צודקת! אני באמת פוחדת,אני פוחדת מעצמי בטירוף שהפכתי לדרקון,אני פוחדת להיות רחוקה מהבית,אני פוחדת לאבד את ההורים שלי,את שוגי וג'נג'ר הכלבים שתמיד מעודדים אותי,את החברה הכי טובה שלי קיילי ואפילו שאני לא אומרת את זה הרבה אני גם פוחדת לאבד אותך...את המשפחה שלי בעקיפין אחרי הכל( אורסולה היא הבת של פוסידון).
"ואפילו גם אם לא היינו משפחה את חלק ממני,את עשית חלק ממה שאני היום.כל בן אדם בחיים שלי שינה אותי איכשהוא ואת בנית אותי ללהיות אמיצה ובעלת ביטחון,את נתת לי חלק שתמיד רציתי להיות אבל זה לא היה רצון יותר כי בעזרתך באמת הפכתי לחלק הזה,ואת יודעת מה אני אוהבת כל חלק ממני מקטן עד גדול,אולי סבא שלי קולל והפך להיות חיה ואת רוצה לקרוא לי ביסטי תמשיכי אבל העיקר שאני יודעת מה אני וגם מה רע בלהיות החיה?! בסוף הוא זה שזכה בבל היפה והביס את גסטון המעצבן,וככה זה גם ילך איתי אני אציל את ראיין ואביס את כל מי שיעמוד מולי כי האהבה שלי ושלו תמיד תישאר ותפרח אבל בן הדברים האחרונים שרציתי זה להלחם בך בצורה כזאת..אין ספק שעלינו דרגה זה לא סתם מילים עוקצניות יותר,זה חיים ומוות!!"
מילותיה של מייבל נגעו לכולם בלב,אפילו היה אפשר לבחון את אנדי ביסודיות ולראות דבר נוסף בה,את הרגשות שלה שמתחילות להתגלות,מבטה חשף את כל הרגשות שלה,היא רצתה לבוא ולחבק אותם,היא רצתה לבכות בחיקם ולהתנחם בחיבוקם הרך על אף משהו משך אותה לאחור מונע ממנה להתקרב,"הוא שולט בך אבל את יכולה להתנגד" מייבל הושיטה את ידה אליה עוד הפעם בתקווה שלפחות הפעם היא תלחץ אותה והיא באמת התכוונה,אבל מהר היא שלפה את חרבה ועמדה לדקור את מייבל וכולם שהיו רחוקים מהמתרחש התקרבו בזריזות לעזור למייבל לקום ראו שהיא בכלל לא נפגעה.
מולם עמדה אנדי על הרצפה מדחיפה חזקה שקיבלה,והבן אדם העומד הסתובב למייבל ועזר לה לקום.
כולם חשבו שהם מדמיינים,"יש מצב ששתיתי? אני מתחילה לדמיין דברים" מייבל פלטה בעודה מחזיקה ביד של אדם מוכר.
"למה את כזאת מבולבלת,כבר שכחת? את ואני בלתי מנוצחים,לא אמרת את זה לפני שניה?" הוא הצמיד את מצחו לשלה.
"תוכיח לי שזה לא חלום" עיניה נצצו יותר מאי פעם.
הוא נישק אותה בעדינות שסיפקה אותה לחלוטין,שפתיו היו רכות.היא התגעגעה לתחושה האינטימית איתו,התחושה שלא יכלה להפסיק לחשוב.
גל התפרץ בכל גופה,גל שסימן לה שזה לא חלום,שהכל בסדר.
עבר מלא זמן מאז שהרגישה מוגנת,שהרגישה שלמה עם עצמה,אתה האביר שלי היא חשבה לעצמה.הוא עמד להתנתק משפתיה אך ללא ספק היא הסתערה עליו עוד הפעם והוא הניח את ידו מאחורי אוזנה נוגע בשיערה הרך.עם כמה שזה מוזר אפילו הסובבים שאפילו בהו במיוחד קיילי נהנו לראות את המחזה הרומנטי,הם הרגישו את התשוקה בכל עבר שאפילו את אנדי תקף גל בכל גופה בזמן שהסתכלה על ווינטר וכמו כן הוא לא רצה אפילו למצמץ מפחד שאם הוא יעשה זאת היא כבר לא תיהיה שם כשיפקח את עיניו.
שפתיהם ניתקו ודמעות החלו לזלוג מעיניה של מייבל,"אתה כאן.." היא ליקקה את שפתיה רק לוודא בפעם האחרונה שזאת לא עוד סתם אשליה.
"אני אוהב אותך פרינסס" הוא פלט את המילים בלי לחשוב.
זה לא היה איך שהוא תכנן,הוא תמיד רצה לחכות לרגע המתאים ולעשות הכל לאט רק מהפחד שמייבל תפסיק לאהוב אותו אם יריץ דברים מהר מידי,הוא רצה לרקוד איתה את הריקוד המיוחד אבל הפעם שהוא לא רוח יותר אלא בן אדם אמיתי,ואז יגיד לה מה הוא מרגיש.לא בגשם כשמאיימים על חייהם וכולם צופים עליהם.
הפחד שזה לא מה שרצתה הבהיל אותו,איך רק לו זה יכול לקרות! להגיד לאהבת חייו שהוא אוהב אותה בדיוק שלפני שניה היא כמעט מתה מברק,יש חסרונות בלהיות בן אדם...אם הייתי איש זאב יכלתי להגיע הרבה יותר מהר ולהציל אותה מהברק אבל במקום זה הייתי הכי איטי,"סליחה...אני יודע שזה לא מה שרצית" הוא חזר למציאות ומהר איבד את אחיזתו ממייבל,"לא מה שרציתי? זה מה שחיכיתי לו כל חיי! אהבה אמיתית" היא לא נתנה לו לאבד את אחיזתו בה,"אבל לא ככה בטח רצית שאני אגיד לך.." מבט מאוכזב ניכר על פניו,"פשוט תנשק אותי" היא משכה בחולצתו ונישקה אותו עוד הפעם.
"אני אוהבת אותך,ראיין שלי..."
YOU ARE READING
Lost Girls:Neverland
Adventureסוף סוף אנדי,קיילי ומייבל הבנות של אומה,קרלוס ומאל מגיעות חזרה לאורדון! וכל מה שהן רצו זה לעזור לאנשים שאהבו ואז הכל מסתבך... אנדי מוצאת את השרשרת של סבתא שלה ועל השרשרת יש חריטים של אינדיאנים ואנדי חושבת שהיא זאת שיכולה לעזור לה לעקור את מאדי ממנה...
