"אז אני צודקת אבא?אלו באמת חריטים של אינדיאנים?"שאלה בזמן שאביה בחן את השרשרת,"מניסיוני כן אבל היחיד שיודע מי זאת סבתא שלך זה סבא"הוא נתן לה את השרשרת בחזרה."אין מצב שאני מדברת איתו"היא גלגלה עיניים."אבל...מה שבטוח שאני ראיתי את הסימנים האלו אבל אני לא בטוח"הוא ניסה להתרכז."כל דבר שווה שיחקרו אותו אז...מאיפה אתה חושב שראית את הסימנים"שאלה אנדי בעודה מתבוננת בשרשרת."אני כמעט בטוח שלסבא שלך יש אותה שרשרת בדיוק זה לדעתי שווה בדיקה"הוא התיישב על הספה לידה.אנדי רצה לחדר שלה,אין מצב בעולם שהיא מדברת עם סבא שלה היא חשבה לעצמה בגועל,סבא שלה בכל מקרה בארץ לעולם לא אין לה שום דרך להגיע אליו בכל מקרה.אנדי שכבה במיטתה בעודה מתבוננת בשרשרת...משהו באמת מיוחד בה....
------------------------------------------------
"מייבל!מייבל!מייבל!" מה??אמרה מייבל המעוצבנת והמנומנמת שניסתה להשאיר את עיניה פתוחות."את הולכת למות מהתרגשות שאני אספר לך"אמרה קיילי וקפצה,"איך את לא עייפה היינו ערות כל הלילה וקראנו ספרים"אמרה מייבל וזרקה את הספר שהיה בידה ביאוש ושכבה על הספה שבספרייה."בגלל שפיספסנו מלא חומר של כמה חודשים אז במקום החופש הגדול שעכשיו אמור להיות לנו יהיה לנו בית ספר קיץ!!!!יא"אמרה קיילי וצעקה בהתרגשות."בית ספר?!אמרה אנדי בפתח הכניסה,"אין מצב שבעולם!"נווו!!יהיה כייף!לא התגעגעתן למורים,לתלמידים לחברים ולאורדון!?"אמרה קיילי בעודה מושכת את אנדי פנימה."את יודעת מה אני חושבת ומייבל כבר הסגירה את מחשבותיה"היא הצביעה על מייבל שנרדמה על הספה ופיה היה מלא בריר."בנתיים את תהיי כאן ותנגבי למייבל את הריר ואני אלך להתמתח קצת"אמרה קיילי שפיהקה."זה כזה מגעיל אבל אני עושה את זה רק בגלל שאני אוהבת אותך"אמרה אנדי והוציאה מגבון.קיילי יצאה החוצה,היא התגעגעה לשלווה ולביטחון שאורדון נתנה לה,הכל בדיוק כמו מה שרצתה אבל...היא תמיד חלמה שהיא סוף סוף מגיעה והיא רצה אל ההורים שלה והיא לא תעזוב אותם אף פעם אבל שראתה אותם הרגישה שונה...היא עכשיו בקושי יכולה להסתכל להם בעינים וכל מה שהיא רוצה זה להתרחק מהם..."לא יזיק לי באמת עכשיו לעוף לארץ לעולם לא"חשבה לעצמה ושכבה על הדשא."מה קורה"?שכב לוקאס לידה.קיילי לא ענתה היא פשוט הסתכלה לעבר השמיים."אוקי תני לי לנחש"הוא התיישב וחייך,"דמיינת משהו אחר אבל שהגעת חזרת למציאות המאכזבת","אתה צודק..."היא התיישבה..."סוף סוף יש את אנדי אבל....אני מרגישה מוזר...רק אחרי נשיקה התאהבתי בה?הכל מרגיש חלום מוזר ומזויף ועכשיו יש גם את ההורים שלי ואני לא יודעת מה לעשות...."היא שכבה עוד פעם על הדשא.
"תני הזדמנות לאנדי..ולהורים שלך תיפתחי אליהם..ואת תופתעי זה כל מה שיש לי להגיד לך"הוא אמר וצחק."תודה לוקאס...אתה צודק,אני חייבת ללכת תודה על העזרה"היא התחילה לרוץ פנימה,היא הולכת לחקור!לגלות!ובזמן הזה להסתגל לחיים החדשים.קיילי!את בסדר?נשמעו קולות מאחוריה ושהסתובבה נזכרה בעצתו של לוקאס,פשוט..להיפתח..לשחרר.אמא?אבא?הכל בסדר?שאלה קיילי,"אנחנו רוצים להיות איתך קצת..ולשמוע הכל על המסע אבל לפני הכל...את הכרת את הילד שהובא לכאן חסר הכרה?"שאלה ג'יין והתקרבה לקיילי."כן אני מכירה אותו אבל מייבי הכי..הם זוג"אמרה קיילי וחייכה,"למה?מה קרה?"לא נראה לי שמייבל בשלה לדעת אם ככה אבל...לדעתנו את צריכה לדעת ולעזור כי את מייעצת טובה מכל אחד אפילו בן מסכים"אמר קרלוס ויצא איתה החוצה."אבל זה מסווג..אסור לך לספר לחברות שלך,אוקיי?"רכנה אליה ג'יין והסתכלה בעיניה.ברור היא השיבה.הם יצאו ממסדרונות הספרייה המלכותית ועלו במדרגות הארמון לחדר אחד בסוף המסדרון שנפתח בעזרת מנעול.כשקיילי נכנסה היא הרגישה כל כך כאב לראות את המצב של ראיין,הוא היה מונח על המיטה וכל מיני חוטים היו מחוברים לידו היא הרגישה שהיא ממש יכולה להרגיש את דפיקות הלב שלו."מה קרה לו"?שאלה קיילי והסתכלה עליו ברחמים."קיילי...החבר שלכן גוסס"נכנסה מאל במבט מלא רחמים,"מאל..בן"היא היססה,"תספרו לי מה קרה לו אבל קחו בחשבון שלא משנה מה יקרה לו..הוא הבחור שמייבל אוהבת ואני מקווה שיהיה דרך להציל אותו...נפגענו יותר מידי"היא אמרה וקברה את פניה בכפות ידיה.
YOU ARE READING
Lost Girls:Neverland
Adventureסוף סוף אנדי,קיילי ומייבל הבנות של אומה,קרלוס ומאל מגיעות חזרה לאורדון! וכל מה שהן רצו זה לעזור לאנשים שאהבו ואז הכל מסתבך... אנדי מוצאת את השרשרת של סבתא שלה ועל השרשרת יש חריטים של אינדיאנים ואנדי חושבת שהיא זאת שיכולה לעזור לה לעקור את מאדי ממנה...
