US

פרק 23: מזל

ליאור
*

״את מהממת״ אמרתי למעיין שיצאה עם שמלת החופה שלה
״תודה, אני בקושי נושמת״ אמרה בהתרגשות וחיבקה אותי ואת עמית
״אני לא מאמינה שאת בהיריון״ צעקה עמית וצחקנו
״אני לא מאמינה ששחף לא יודע מזה״ אמרה מתיישבת בינינו
״הוא יידע, את תגידי לו״ אמרה עמית מרגיעה אותה
״מה יש לך? ממתי את שותקת?״ שאלה מוציאה אותי מבועת המחשבות
״עדיין לא דיברתי עם אדם״ מילמלתי מרימה את ראשי אליהן
״שסוף סוף רציתי לדבר איתו, גיליתי שהוא עם רוני, ככה זה היה נראה לפחות״ אמרתי נאנחת
״לילו הוא לא עם רוני, היא סתומה שלא מבינה מה זה לא, היא רוצה אותו״ גם אני רוצה אותו
״אבל הוא רוצה אותך״ אמרה מעיין ונאנחתי נופלת אחורה על הספה

״טוב חמודות, איפור, שיער, אני רוצה מלוות יפות״ צחקה ואני ועמית קמנו, לוקחות את השמלות התואמות שבחרה לנו ונכנסות אל תא המדידה

אדם
*

״מתרגש?״ שאלתי את שחף שסידר את העניבה
״ברמות״ אמר נושם עמוק
״יאללה עוד חצי שעה ואתה תרקוד כמו משוגע עם האישה שלך״ אמר נאור וצחקתי מהנהן
״מה איתך? איפה האישה שלך?״ שאל שחף מביט בי
״היא עדיין לא שלי״ אמרתי
״אבל היא תהיה״ מילמלתי והוא טפח לי על השחם בחיוך

*

החופה התחילה, שחף נעמד במרכז וחיכה שמעיין תגיע יחד עם הוריה
הם נכנסו ומבעד לכל ההמון שהריע, ראיתי אותה בקצה החופה, שמלה בצבע ורוד בהיר ועדין, צמודה ויפה, שהבליטה את קימורייה, ואיפור עדין שמדגיש את עיניה הכחולות, היא הייתה כל כך יפה, כל כך מהפנטת

״אתה רשאי לנשק את הכלה״ אמר הרב ושחף נישק את מעיין בהתרגשות, הרשתי לעצמי להזיז את המבט לעברה של ליאור, היא בכתה בהתרגשות וחיבקה את מעיין, שמחתי שיש לה חברות חדשות, שהיא מאושרת

״מזל טוב גבר״ חייכתי מחבק את שחף חיבוק גברי

ליאור
*

רקדנו עם המוזיקה הקצבית, מידי פעם הזזתי את מבטי אל אדם שרקד עם חבריו, חייכתי לעצמי וקיוויתי שעד הסלואו כבר יחזור אלייי

התנגשתי בגוף מוצק, מסתובבת ורואה אותו, בוחן איתי עם עיניו
״איפה החבר החדש שלך?״ שאל ושמעתי על קולו שכאב לו לומר זאת
״נפרדנו״ אמרתי שהמוזיקה הלכה ונחלשה
״אנ- אני״ מילמלתי שכל המילים נעלמו, לא מצאתי מילים שיתארו את מה שעובר לי בראש כרגע, או בלב
״אני אוהבת אותך״ אמרתי את המילים היחידות שהצלחתי לחשוב עליהן, המילים היחידות שהרגשתי שיכולות להסביר את מה שעובר עליי
הוא התקרב אליי בחצי חיוך שעלה מיד על שפתיו, לא מפסיק לרגע את קשר העין בינינו
״אני מצטערת, על הכל, שנפרדתי ממך, שניסיתי להחליף איתך, שבכלל חשבתי שמישהו יכול להחליף אותך, שניסיתי להפסיק לאהוב אותך״ מילמלתי והוא אחז בלחיי, סורק את עיניי עם מבטו ומעלה חיוך קטנטן על שפתיו היפות
״אני יודע״ אמר ונשמתי עמוק
״אני אוהב אותך, אף פעם לא הפסקתי״ אמר ונאנחתי
״אני גם לא חושב שאי פעם אפסיק״ לחש ובלי לחכות יותר מידי נישק את שפתיי , רק אז הבנתי שאנחנו מחוץ לאולם, בין כל הפרחים של גן האירועים שבחרה מעיין, באזור שקט וריק, שמילאנו בין רגע באהבה שלנו
״כבר חשבתי שאיבדתי אותך לנצח״ מילמל מצמיד את נצחנו
״שראיתי אותך באותו היום במשרד, אחרי כל כך הרבה זמן בלעדייך, אלוהים כמה שרציתי לנשק אותך״ הוסיף מביט בעיניי
הנחתי את ראשי על כתפו ושתקתי, יודעת שמילים מיותרות
״את כל כך יפה, המחשבה על כך שאראה אותך כאן היום בלי היכולת להגיד שאת שלי שיגעה אותי, כל העיניים היו עלייך בחופה, אפילו שלא רצית בלטת בין כל ההמון״ הוסיף והבטתי בו בחיוך
״אני חושבת ששמעתי בערך 20 חברות של מעיין שדיברו עלייך, על כמה השרירים הנפוחים בולטים מבעד לחליפה הכחולה הזו, וכמה החיוך הרציני שלך הולם את פניך, וכמה הן רוצות אותך, רציתי לשבור להן את הפרצוף״ מילמלתי את הסוף והוא גיחך מחבק אותי אליו

*

חזרנו אל האולם אחרי כמה דקות, או שעות, אני כבר לא יודעת... שיר שקט התנגן ברקע וכולם רקדו בזוגות
״סוף סוף אלוהים״ צווחה מעיין בהתרגשות וחיבקה אותי בחוזקה
״מפגרת הרגת לי את האוזן״ אמרתי והיא התנצלה בחיוך
״אני אשאיר אתכם לבד״ מילמלה מקרבת אותנו שוב

״יש לי מזל שיש לי אותך בחיים״ לחש אדם באוזני וחייכתי מניחה את ראשי על חזהו, ממשיכה לזוז באיטיות עם המוזיקה

*

תודה שקראתם❤️