US

פרק 17: הזיכרונות

ליאור
*

הוא יושב פה ואני לא מבינה למה אבל כל מילה שלו, מבט, חיוך, והלב שלי משתגע, אני לא מכירה אותו, לפחות לא זוכרת שאני מכירה, אבל אלוהים, אני כל כך רוצה להכיר

״לילו, הנייד שלך״ עידו הביא לי את הנייד שלי, שחזר מתיקון
״תודה״ אמרתי בחצי חיוך
נכנסת דבר ראשון אל התמונות, אל ההודעות, הקבוצות, כל דבר שיזכיר לי את הזוגיות הזו

חודש קודם
*

״אני אוהב אותך את יודעת?״ כתב וחייכתי
״מה אתה צריך?״ שלחתי
״אותך, אם אפשר עכשיו? התגעגעתי״ שלח וצחקתי
״אני בדרך, תפסיק לחפור״ שלחתי שואלת את סבי מתי מגיעים
״עוד 10 דקות אצלך״ שלחתי
״מחכה לך❤️״ שלח
״כבר אמרתי לך שאת יפה היום?״ שלח אחרי דקה
״כי אם לא אז אני אומר עכשיו״
״את יפה״ שלח וצחקתי
״ואתה משוגע״ שלחתי
״עלייך😉״כתב וחייכתי
״תפסיק לחפור, אני עוד מעט מגיעה״ כתבתי מתנתקת בחיוך

*

דמעות בודדות הופיעו על עיניי, הייתי מאושרת, אז למה אני שוכחת את האושר שלי
״ליאורי אולי כדאי שתנסי לישון קצת, עברת הרבה״ סבתי אמרה והנהנתי, נושמת עמוק ועוצמת את עיניי
שבמוחי מחשבות על אדם

*

״לילו, לילו קומי״ קולה של סבתי נשמע והתעוררתי
״הרופאים רוצים לבדוק אותך״ אמרה והנהנתי מתרוממת מעט
״אני צריך לשאול אותך כמה שאלות״ אמר הרופא והתיישב לידי
״אוקיי״ אמרתי מעט חוששת
״איך קוראים לך?״ שאל
״ליאור, ליאור אנה גורן״ אמרתי
״בת כמה את?״ שאל
״17״ אמרתי עוצמת את עיניי ונושמת עמוק שפלאשבק צורם הופיע בראשי

*

״איפ עשיר מסריח״ אמרתי והוא צחק מחבק אותי אליו מניח נשיקה על מצחי
״אני אוהב אותך״ לחש וחייכתי
״אתה גורם למתנות שלי להיראות כמו אשפה ליד שלך״ אמרתי
״המתנות שלך היו הדבר הכי יקר ויפה ומיוחד שקיבלתי בחיי, היה בהן רגש, והן הראו לי שאת מכירה אותי ומקשיבה לי וזה יותר יקר מכל סכום שאני יכול לבזבז״ אמר וחיבקתי אותו
״תודה, בכללי, על הכל, אני אוהבת אותך״ אמרתי מנשקת אותו

*

״ליאור? את בסדר?״ קולו של הרופא נשמע ופתחתי את עיניי
״נזכרתי במשהו, אני מצטערת, ו.. אני בת 18״ אמרתי נאנחת
״הכל בסדר, הכי חשוב שאת מתחילה להיזכר״ אמר בחצי חיוך ממשיך לשאול שאלות ושסיים יצא מהחדר

*

״היי, באתי לראות מה איתך״ אמר אדם נכנס אל החדר
״היי, האמת שרציתי להתקשר אלייך״ אמרתי מתרוממת מעט משכיבה
״אנ- רוב הסיכויים שאם לא היינו מכירים לא הייתי אומרת את זה, אבל אתה צריך לדעת״ אמרתי נאנחת
״אני נזכרת, לאט לאט, פלאשבקים מימים מסוימים, חוויות, וגם, בלי קשר לזה, אני, אני חושבת שאני מתאהבת בך״ אמרתי בחצי חיוך, הוא שתק וחייך
״בקיצור, אממ אני צריכה שתעזור לי, שתספר לי על כל מיני חוויות שלנו, אולי אני איזכר״ אמרתי והוא הנהן מתחיל לשתף אותי

*

״אני חייב ללכת, אבל אני אבוא מחר בבוקר אוקיי״ אמר אדם שהערב ירד והנהנתי בחצי חיוך
הוא התקרב אליי והניח נשיקה קרוב לשפתיי
״את לא מבינה בכלל כמה שהתגעגעתי אלייך, אל השפתיים שלך, ולחיוך שלך, ולקול שלך, וללהתעורר לידך בבוקר, כל מה שהיה נראה כל כך רגיל, הפך לכל כך מיוחד ולא מובן מאליו, לחסר״ לחש והזזתי את ראשי מביטה בעיניו, פניו קרובות לפניי עיניו הירוקות שקועות בעיניי והלב שלי משתגע, ליטפתי את זיפיו בחצי חיוך, הוא קירב את שפתיו אל שלי, ואני קירבתי את שפתיי אל שלו

״לילו אנ-״ קולו של סבי נשמע ואדם התרחק במהירות
״ביי ליאור״ אמר מניח נשיקה על מצחי ויוצא, לא לפני שנפרד מסבי
״הפרעתי במשהו?״ שאל בחיוך
״לא, לא מה פתאום, סתם״ אמרתי מנערת את ראשי
״אני כל כך רוצה לקוות שתיזכרי, הייתם זוג יפה, הוא אוהב אותך, הוא לא עזב למרות הכל, הוא ידע על אמא שלך, על כל מה שהיה שהיית קטנה, על גאיה, הכל, והוא נשאר לידך ולא הלך, דאג להזכיר לך כל יום מחדש כמה את מדהימה וכמה הוא אוהב אותך, והוא אוהב אותך״ אמר בחצי חיוך ועיני נעצמו שמספר פלאשבקים הופיעו בראשי

הפגישה הפתאומית עם גאיה והשיחה המוזרה מחברתה, הרגע שגיליתי שסבתי סיפרה לאדם על מה שקרה עם אימי, על מסיבת יום ההולדת שאימי הופיעה בה, על מה שקרה לסבא שלי, על הכל, והוא לא עזב, לרגע, נלחם עליי, גם שביקשתי שיפסיק, הוא המשיך והמשיך

פרק 17!! מקווה שאהבתם🥰
אעלה עוד פרק מאוחר יותר:)
אל תשכחו להגיב, להצביע ולשתף במידה וכן
אוהבת מלא ותודה שקראתם❤️‍🔥