US

פרק 21: מלכה

ליאור
*

״לילו?״ קולה של סבתי עליזה נשמע וניגנתי במהירות את הדמעות
״את בסדר?״ שאלה שראתה את עיניי האדומות
״כן, כן סתם, זה מהעייפות״ מילמלתי
״איפה אדם?״ שאלה מתיישבת על ידי במבט דואג
״אני משערת שבבית״ מילמלתי עוטפת את גופי בשמיכה הדקיקה, שלא חיממה את גופי כלל
״מה זאת אומרת משערת?! רבתם?״ שאלה ונשמתי עמוק, לא הייתי צריכה לעשות את זה, אני יודעת, אבל לראות את פניו היפות, הזכיר לי אותה, את גאיה, ואת שפתיו על שלה
״לילו?״ שאלה בשנית
״אני חושבת שנפרדנו״ אמרתי מביטה בה, נותנת לדמעות לזרום בקצב מהיר, להרטיב אל לחיי ולשרוף את גרוני
היא לא אמרה דבר, רק חיבקה את גופי, חותמת בלי מילים את זה שהיא מצטערת בשבילי, לא יודעת שאני המטומטמת שגרמה לזה לקרות

חודשיים מאוחר יותר
*

נשמתי עמוק נעמדת מול הבניין העצום שהכרתי היטב, ׳בנייני Malka' פעם ראשונה מאז אותו היום הארור בו נפרדנו שאני נכנסת אל המשרד הזה, שבוע בדיוק אחרי שהשתחררתי מבית החולים
ליבי דפק מהר, המחשבות התרוצצו בראשי וכל צעד קטן הרגיש כמו מאה, חודשיים שלא ראיתי אותו, לא חייכתי אליו, לא הרגשתי אותו

*

״ליאור״ קולו של יניב נשמע וראיתי אותו באופק
״סוף סוף חזרת אלינו״ אמר מחבק אותי בחום
״כן, הופתעתי שהתקשרת להגיד לי שהמשרה עוד שלי״ אמרתי והוא חייך אלי חצי חיוך
״רק העברתי הודעה מהמנהל״ אמר בחצי חיוך מרמז
״בהצלחה, אני שמח שחזרת אלינו״ אמר מתקדם אל עבר הקבלה

12
13
14
15
16
17
18
תנשמי עמוק, את יכולה לעשות את זה

״היי״ אמרתי נעמדת מולו, הוא נשען בגבריות על הדלפק, מדבר עם הפקידה שהחליפה אותי, ברגע ששמע את קולי סובב את ראשו, מביט בי בעיניו הירוקות, מהדק את לסתו

אדם
*

היא נעמדה מולי בטבעיות, מזכירה לי את היופי שעדיין לא הספקתי לשכוח, וניסיתי, באמת שניסיתי
״ליאור״ קולה של רוני נשמע והיא התרוממה מהכיסא, מקדימה אותי, מונעת ממני להגיב
״היי, רוני״ אמרה בחצי חיוך שידעתי היטב שהוא מאולץ
״טוב אני אפנה לך כאן את המקום״ אמרה רוני מתרוממת מהכיסא
״אנ- אני במשרד, אם את צריכה משהו תגידי לי״ מילמלתי משפף את עורפי
היא הנהנה, לא מרבה במילים

ליאור
*

״תחשוב על סרט, אני מסיימת עוד שעה״ אמרתי לתום, החבר שלי בשבועיים האחרונים
״כן כן תחכה לי בלובי״ אמרתי והוא השיב שיתקשר אליי שהוא יהיה למטה וניתק, לא לפניי שנפרד ממני לשלום
הוא נסיך, אבל הוא לא הוא, הוא לא אדם

״עוד כמה זמן יש לי?״ שאל אדם שיצא מהמשרד
״עשר דקות״ אמרתי ממשיכה להביט במחשב, לא מעיזה להרים את מבטי אל עיניו
״סבבה, את יכולה ללכת להכין לי קפה? אני הולך רגע להביא את הדפים מרוני״ ביקש והנהנתי, נכנסת אל המטבח הקטן שנמצא בקומה

אדם
*

היא לא הרימה את מבטה אל עיני, כל כך רציתי להביט בהן, אבל ידעתי שלא אוכל לשלוט בעצמי, היא כל כך קרובה אליי וכל כך רחוקה ממני

״אני הולכת שנייה לשירותים״ אמרה שיצאתי מהמשרד אחרי הפגישה האחרונה שלי להיום והנהנתי, יום שלם איתה שנגמר ממש עכשיו, וכל מה שבא לי זה לנשק אותה ולחבק אותה, להירדם לצידה, רק עוד פעם אחת

״היי, אני מחפש את ליאור״ גבר שנראה בערך בגילי נכנס אל הקומה וסרק את האזור עם עיניו
״הי-היא בשירותים״ גימגמתי בוחן אותו
״אתה צריך משהו דחוף? היא בדיוק סיימה לעבוד״ אמרתי רוצה לקוות שזה קשור לעבודה
״כן אני יודע, אני תום, החבר שלה״ אמר בחיוך שגרם לי לרצות להרוג אותו, ואת עצמי

ליאור חזרה אל הדלפק ולקחה את התיק מהמושב
״עלית?״ שאלה מביטה בתום
״לא ענית לי אז שאלתי את הפקידה באיזה קומה את ועליתי״ אמר בחצי חיוך והיא הנהנה עם החיוך היפה שלה
״אנ- נתראה מחר״ מילמלה במבוכה ותום מיהר לשלב את ידיהם, היא הביטה בידיהם המשולבות והרימה את מבטה אל עיניי, הפעם הראשונה שהיא מביטה בעיניי אחרי חודשיים
״לילה טוב אדם״ אמרה בחצי חיוך ולא הגבתי, ידעתי שאם אפתח את פי הדבר היחיד שיצא ממנו זה ׳אני אוהב אותך׳

פרק 21!! אל תהרגו אותי, זה כואב גם לי להפריד ביניהם😭
פרק חדש יעלה בהמשך היום, אוהבת מלא מלא וצודשנ שקראתם🥰