פרק 28: הלאה

71 5 6
                                    

ליאור
(ארבעה חודשים מאוחר יותר)
*

״נוו מעייןן״ צעקתי והיא ירדה למטה
״אני מוכנה אני מוכנה, יאללה בואי״ אמרה בהתרגשות
טוב ברור, עמית מתחתנת

״את לחוצה?״ שאלה שנכנסנו אל הרכב והתחלתי לנסוע
״ממה?״ שאלתי והיא גיחכה
״מלראות אותו״ אמרה והסתכלתי עליה לרגע
״לא, אני בסדר גמור״ מילמלתי
״הוא בא עם החדשה שלו״ אמרה ולא הגבתי
״אני שמחה שהוא המשיך הלאה״ שיקרתי
״כן טוב וגם לך יש את גור אז הכל בסדר״ אמרה והנהנתי
״רק אלוהים יודע איך הוא יגיב לזה שאת וגור ביחד, ועוד לזה שנאור שידך ביניכם״ אמרה והנהנתי, מפחדת מאיך שיגיב לזה שאני ואחד החברים הכי טובים שלו יוצאים כבר חודשיים

״זאת גאיה?״ שאלתי שוברת את השקט והיא הנידה את ראשה לשלילה
״אני לא מכירה אותה אבל אני חושבת שהוא עובד איתה״ אמרה והנהנתי בהבנה
״אני עדיין חושבת שאתם תתחתנו בסוף״ אמרה צוחקת ואני חניתי את הרכב
״הלוואי״ מילמלתי והיא הביטה בי, יצאתי מהרכב במהירות לפני שהספיקה להגיב

״לילו״ אמרה והתקדמתי מהר פנימה
״היי״ גור אמר ונשמתי לרווחה יודעת שהיא לא יכולה להגיב כשהוא פה
״היי״ חיבקתי אותו ומעיין נכנסה
״אנחנו צריכות לדבר על זה״ אמרה ברצינות והבטתי בעיניה, יודעת שהיא צודקת, אבל שאין משהו שאגיד שיעזור
״שחף תכף יגיע עם אדם ורוני״ אמר גור והלב שלי צנח לרצפה, אני דיי בטוחה ששמעו אותו נשבר בחוזקה ומתנפץ על הרצפה
״את בסדר?״ שאלה מעיין, כאילו שמעה את הלב שלי מתנפץ, הנהנתי, יודעת שאחרי הכל, עדיף לשנינו ככה, בנפרד

״הייי״ קולה הצווחני של רוני נשמע והיא התקדמה שידה אוחזת בידו, בידו של אדם ומבטה מופנה ישירות אליי, שורף אותי
״ליאורי, איזה כיף לראות אותך״ אמרה רוני שחיוך זחוח על פנייה, חיוך שכל כך רציתי להוריד לה
״היי״ מילמלתי בחצי חיוך מאולץ
״אני עולה לעמית״ לחשתי לגור באוזן והוא הנהן
״את באה איתי לעמית?״ אמרתי למעיין והיא הנהנה
הלכתי במהירות שמעיין לידי, לא מסוגלת לראות אותם ביחד, להרגיש שהפסדתי 

אדם
*

אנחנו מתקרבים לאיפה ששחף אמר שמעיין נמצאת, יחד עם גור וליאור, ארבעה חודשים שלא ראיתי אותה, היא לבשה שמלה שחורה שהבליטה את צבעה השזוף ואת קימוריה היפים, מעיין לבשה את אותה השמלה, כנראה שהן המלוות של עמית,

כמו תמיד היא בלטה בין כולם, היא דיברה עם מעיין ושראתה אותנו הן הפסיקו לדבר ומעיין התקדמה לשחף, ידה של רוני תפסה את ידי בגאוותנות, מוכיחה לליאור שזכתה, שניצחה במשחק, לא יודעת שבעצם.. אני זה שהפסיד

״הייי״ רוני צעקה וקולה הצווחני נשמע בבירור גם עם המוזיקה הרעשנית, מבטה הופנה לליאור שהחיוך עדיין עוטף את פנייה 
״ליאורי, איזה כיף לראות אותך״ אמרה שידה לא עוזבת את ידי
מבטה של ליאור הופנה אליי ואל ידינו המשולבות וכל מה שרציתי לעשות זה לשחרר את ידי משל רוני ולנשק את ליאור בלי לדפוק חשבון לאף אחד
״היי״ מילמלה בקול שקט מעלה חיוך מאולץ על פניה
היא התקרבה אל גור ולחשה משהו באוזנו, לא הבנתי מה הקשר ביניהם
״הם ביחד״ לחש לי שחף באוזן כשהבחין במבט הלא מבין שלי והרגשתי את העצבים עוטפים כל חלק בגופי, שנאתי את העובדה שהפסדתי אותה, והוא זכה בה, ושוב.. אני זה שמפסיד

USWhere stories live. Discover now