בנסיעה לא ידוע לאן,לא ידוע הזמן,
בכביש ארוך, הרחק מכאן,
רוצה לנדוד עוד ועוד,
הכביש שחור משחור כמו הכל מסביב,
מזכיר טיפה את תל אביב,
אנשים פשוטים ברעש עצום,
המצב נראה לי די עגום,
יכולתי לחלום על מקומות מפוארים
ובגלל זה הראש שלי בעננים,
אפילו פנסי הרחוב בהמשך כבויים,
כאילו אותי מזמינים,
הקור והפחד נושקים לראשי,
שרים שיר ערש ונראה שזה סופי,
״לא בטוח שנתראה״,אמרה כשעזבה ידיה,
אבל ליבי עדיין אליה משווע,
לא משנה כמה אצעק ואנסה להימלט,
כי החושך אותי כבר קולט,
הם לוקחים אותי איתם,
הרחק הרחק,רחוק מכאן,
קולי כנראה לא ישמע,
כי הרעש בתוכו נבלע,
מין שמיכה אותי עוטפת,
ולמציאות אחרת אני נסחפת,
אהבתי רבים מאנשי הכפר,
גם הצבעוניים שאורם זהר,
אחת זהרה שם יותר מכולם אך אורה דעך ונעלם,
תמיד אקווה למצוא אותה שם,
בחושך שלא דועך ונעלם.
