הנה אנו הולכים בני החיים
מעטים נגד רבים,
מרגישים חכמים בעולם שבו כולם טיפשים
נלחמים,רבים,אלימות ודם
וכל זה בשביל סתם
כולם צועקים,דורכים על קטנים כדי להיות גבוהים,
העיקר "אני אני" בין מליוני מצלמות ומסכים
דרכים נעימות,חולות וים
רוגע שלווה,לאן כל זה נעלם?
היכן השגרה המבורכת ואיפה אתה
היכן אתה מצאת את עצמך?
אני הלכתי לגדה השניה, להתרחק ממך
אתה חצית ים שלם בספינה רעועה
חי על מזל,והכל בשבילי,לא חבל?
עשית דרך לא וויתרת,גם בקשיים לא נשברת
מה עשיתי שמגיע לי היחס?
מתי תוכל גם אתה לנוח טרם היחס יהפוך לכעס?
אני יודעת שגם בך יש בעירות,ימים שאפשר
לכבותם רק עם סופות,
זמנים שהקרירות תעשה בך פלאים,אבל האש שלך אינה דועכת נראה שכך יהיה לעולמים,עומדת שם ובוערת מעבר לקלילות העננים
מבעד לחלונות ליבך מרצדים להם הזכרונות
אולי לשם תרצה לפנות?
עם נאמנותך כל מה שתרצה יופיע
בתקווה שתבין שהזמנים בהם נפגשנו
אינם מתחברים,הווה אצלך ואני בימי עבר תקועים
רוצה לך רק הטוב לתת,
ומקווה שאצלך האש איננה נכבת.
