אני שונאת אותה כי היא בוכה,
אני שונאת את זה שהיא מראה חולשה,
את הקשיים הגדולים היא שומרת ללילה,
שומרת עד שתגיע הביתה,
ראשה מונח על הכר כבד ממחשבות,
ליבה שוקע,ודמעותיה לא פוסקות,
היא חלשה עכשיו,אל תתנו להם לראות.
לפעמים היא חולמת על לברוח,
לגור רחוק, את הזמן למרוח,
היא מתעוררת במהירות, אסור לה לחלום,
כדי שלא תהייה חלשה, שלא יוצב מחסום,
הלב שלה קשה אך חם,
שורף את כל מה שנקרא בדרכו עד כאן,
קשה לה להכניס, ואת החומות להפיל,
רציתי שתתן לי ,כי ידעתי להכיל,
ידעתי מהן המילים הנכונות,
ואיך לקרוא אותה בין השורות,
אותי שלחה הצידה,
חיכתה למטר הפצצות נוסף,
מתי שלא תשלוט עוד בעוינות,
ולמי יוטה הכף?,
לפעמים זה כואב לה,
כואב ככ שאי אפשר לנשום,
הכל שבור והיא,היא לא תמשיך לחלום,
ממזמן איבדה תקווה,
הבינה שעם אנשים אין שלווה,
היא רוצה את הלבד,
אבל מישהו נכנס לה ללב,
עכשיו היא מבולבלת, רוצה אותו אויב,
