בשעון אחרי חצות
אין על מה כבר לבכות
רק לרצות לרצות
אותך או אחרת
החיים שלי הם קרוסלה מסתובבת
לא בקטע ילדותי
אף אחד לא סופר אותי
ועסוקה במה רואים
מי יתעסק לא יתעסק
בסוף זה הלב שלי שאותו הוא מרסק
הראש מכה שטויות
לא יודעת מה לחשוב
רק על הדף,נשארו מילים לכתוב
אז היא קמה לה כל בוקר
איך אפשר להתעורר אם לא ישנתי?
החיים אינם באים לה בסדר רלוונטי
אין לה את השאנטי בנטי
כלואה לה כאן בין ארבעת הקירות שלהם קוראת היא בית
מי אמר לה שכאן נכון?
מי ראשון לחטוף בראש?
את מי תאשים עכשיו
וכשאין מימה לחשוש?
אני אחד כנגד מאה
והזמן כנגדי משתגע.
