יש ככ הרבה אנשים בזוגיות.
אנשים מאוהבים והכל ורוד,
אבל מה קורה ברגע שדפיקות הלב המהירות הופכות לדפיקות של כאב?
במה מתבטא השינוי אם התחושות ככ דומות?
אושר, עצב, שלל מכות ללב.
הפחדים של ההתחלה וכאב הבטן של הסוף,
החום שבחיבוק והפחד מלהדוף.
זה השקט הזה בלילה והמחשבות המתוקות שלא נותנות לישון,
כמה זה דומה ללילות קרים שקשה לנשום.
כמה באמת שורדים את המשבר?
ואיך עושים את זה בכלל
איך שומרים את הקסם לחיים שלמים?
משחקים בשיער, ליטופים ביד,
זרמים של חשמל ולבבות שנהיו לאחד,
הכל מתערבב עם פחדים ומציאות של יום אחד.
בהתחלה כל משבר נהיה לתהום,
עד שאדישות הרגל ושגרה מתחילים לשחק,
עוד שבוע ועוד יום בודקים עד כמה אתה חזק,
ערכים וטעויות שמגיעים מהעבר,
ודרך לברוא עתיד חדש,
אפשר לשרוד רק אם אחד לפחות נלחם.
מוותרים מפה בשביל להרוויח משם
אהבה זה רגש טוב אבל גם חול טובעני.
אסור להתאהב בה ולשכוח מי אני,
לא להיות תלוי,
אבל אפשר לשחרר את המושכות לפעמים
יש לך פרטנר שומר על הגב שלך
והוא לא ישאיר אותך ליפול תמים.
