אין לי דרך ללכת בלעדי אורך,
אך זממנו הולך לו ודועך,
אותם ניצוצות הפכו לדגלי מלחמה,
רוצה להישאר בעבר אך העתיד בא במהרה,
ליבי טרוד במתח,
כאשר סביבתי דרוכה בשטח,
אין בידיי דבר מה לעשות,
לקחת רגליי ולנוס,
לפני שזה יתפוצץ לי בפרצוף,
אין לעצור את הפרידה,
ושעון החול אינו נהפך,
עוד מעט יפער אותו בור,
אם בתוכי ואם לך יקח האור,
רוצה לצעוק או סתם לכעוס,
כי הפרידה נראית קלה יותר,
כשלא ישאר לי כבר מה להרוס,
הכל כבוי,
הריקנות בפתח,
אותו הרעש,אותו המתח,
יכול להיות שזה יפתר,
לא כרגע,לא כזה מהר.
