״משנה מקום משנה מזל״ משפטים גבוהים מאדם, ממעל.
יצור קטן בין מראות גדולות והשתקפויות מטעות,
מחשבות דוהרות בקצב, רעש שנמלא בעצב.
בדידות שלא הרפתה מהלב ששכח איך היה רפוי,
והיום הוא מוריד את שק האבל, ויוצא לגלוי.
אדם הוא הגלות של עצמו,
החומה היחידה בינו לבין תפיסת עולמו,
אין נכון לא נכון עד שנאבד,
יש נכון כשהרצון בך עוד לא אבד.
אדם שסותר עצמו אלף פעמים בדקה,
מחשבותיו עפות מול עיניו
בתקווה שתבוא עליו איזו הברקה.
הוא שואל, מתפעל, נופל ולא מאמין כשקם.
הוא לומד מהטוב את מעלות הרע שנעלם.
אותו אדם כבר לא קטן בין מראות שגדולים עליו,
אותו אחד לא רודף אחרי שוויון כוחות
כשזה ברור כשמש שהעולם גדול עליו.
הוא לא בורח מהתחושה שמחלישים אותו,
הוא גדל כי מישהו צופה בו, עוצר ומתבונן בו,
לא מפסיק כשהגיע לעיניו הכנות,
הוא מתבונן לו בנפש, בתוך כל ההטעיות.
אדם כזה יסתכל לפחד בעיניים ידע שמישהו ממעל מסתכל עליו בינתיים,
אדם כזה כבר לא פוחד ויודע שהקושי שלו הוא זכות. והפעם הוא לא לבד, הוא הולך על בטוח.
הפעם האדם הזה נותן ללב שלו את הזמן לנוח.
