"באת'! בואי הנה מ י ד, יצור קטן ודוחה שכמוך!"
דמות קטנה וחיוורת התחבאה על מדף חשוך בעליית הגג. היא שכבה בין בקבוקי-יין ריקים מכוסי קורי עכביש, והסתתרה בסבך של שיערה השחור, הארוך והפרוע.
היא כיסתה את פיה בכפות ידיה, שמא תשמע אותה מאדאם לה-ריאג'ני נושמת.
הצעדים הלכו וקרבו לקראתה, נוקשים על רצפת העץ בקצב אחיד, כמעט מכאני. היא רעדה בשקט, ועצמה את עיניה.
בעוד רגע היא תמצא אותי, ידעה באת'ורי.
וכשתמצא אותי - היא תכאיב לי.
היא תכאיב לי כל כך, עד שלא אהיה מסוגלת לעמוד שוב על הרגליים.
העששית האירה את החדר הקטן באור צהוב מהבהב, עוברת בדקדקנות על כל פינה, על כל מדף.
"הנה את, כלבה קטנה!"
אצבעות ארוכות ודקות לפתו את שיערה ובאת'ורי צרחה. גבירת-הבית שלפה אותה מהמדף כאילו הייתה עכברוש מבועת והטיחה אותה בכוח על הרצפה. קווצות שיער שלמות נותרו בידה החיוורת והשלדית, עם חתיכות של עור מדמם בקצותיהן.
"מה אמרתי לך שיקרה אם תתחצפי שוב ללקוחות?! אה? חתיכת טפילה קטנה!"
היא בעטה בפניה, ודם ניתז מאפה של באת'ורי והשפריץ על כל הרצפה.
"אני מצטערת! אני--" קולה נשבר לצווחה דקה כשמאדאם לה-ריאג'ני נעצה את ציפורניה הארוכות והמטופחות בקרקפתה, והטיחה את פניה ברצפה המדממת, שוב ושוב ושוב.
"אם אי פעם תעשי לי את זה שוב, אני א ר צ ח אותך! הבנת אותי?!"
"כן מאדאם..." התייפחה באת'ורי, נחנקת בתוך שלולית הדם של עצמה.
"לא שמעתי-"
"מאדאם לה-ריאג'ני!"
עלה קול עדין ומתוק מפתח המדרגות. באת'ורי הרימה את פניה האדומות מן הרצפה וראתה פנים מלאכיות עם בקבוקים מתולתלים של שיער בלונדיני שופע.
"ואל..." היא לחשה בקול חנוק מבכי, והושיטה את ידה לפנים, רועדת ומתייפחת.
"שקט את!" עקב ארוך וחד של נעל אדומה ננעץ במפרק ידה. היא צרחה והתפתלה על הרצפה, ממררת בבכי.
"זנזונת מפונקת שכמוך." נחרה גבירת-הבית בבוז, ונעצה בה מבט נרגן, חסר סבלנות. "מה העניין, וואלרי? זה דחוף?"
"גבירתי, זה... זה האדון. הוא מעוניין לשוחח איתך."
*****
נר בודד על פמוט מכסף האיר את חדר העבודה הקטנטן, שבמרכזו עמד שולחן עץ ישן ורעוע.
הוא ריצד על פני הקירות האדומים, מאיר באור קלוש את דיוקנותיהן המתקלפים של עשרות נשים מן המעמד הגבוה; כולן היו לבושות בשלל כובעים רחבי שוליים, צעיפי פרווה למיניהם ושמלות צעקניות.
הדבר היחידי שהיה משותף לכולן היה תווי פניהן - אותו אף נשרי עקום ומעוקל, אותן שפתיים דקות וקפוצות, ומעל הכול - אותן עיניים פעורות ונחושות, שמאדאם לה ריאג'ני נעצה כעת באורח שלה מעברו השני של השולחן.
YOU ARE READING
פרח, זאב וזכוכית שבורה
Fantasyבין בתים חרבים ונטושים, לערימות של גופות כחושות ומרקיבות, פוסעת מהלכת-הצללים. הן בוהות בה - מאשימות אותה בכל הסבל, האבדן והמוות חסר-ההבחנה שהביאה איתה המגיפה. החלק העצוב - יודעת היא, הוא כי אינן רחוקות מאד מן האמת. 'פרח. זאב. זכוכית שבורה. שלושה ראש...
