הוא נפל על הרצפה והתפתל – מחבק את מעיו השפוכים אל בטנו השסועה, בשעה שמהלכת הצללים עמדה מעליו וחייכה; כמי ששחררה את השד מן הבקבוק, וכל משאלותיה התגשמו בעת ובעונה אחת.
''חתיכת כלבה...'' חשף האס את ניביו הארוכים בהתרסה, והתרחק לאחור בצעד איטי וזהיר - ידיו מגששות בעיוורון אחר קיר מוצק לאחוז בו.
''הו, את עוד תשלמי על זה, אני נשבע... את תשלמי--'' הוא כמעט נשך את לשונו, כשרגלו דרכה בטעות על משהו רך ושברירי.
הוא השפיל את מבטו בחלחלה, וראה זנב ארוך וורדרד כתולעת מבצבץ מתחת לעקב מגפו.
החולדה! הוא נאנח בהקלה - אך אז שמע מאחוריו חרחור חנוק וחרישי.
הוא הרים את ראשו ברעד, ומצא מולו יצור מעורר רחמים ועלוב למראה, שגרר עצמו על הרצפה בתוך שלולית הולכת וגדלה של דמו השחור והסמיך, תוך שהוא ממלמל מילים חסרות פשר בשפתם העתיקה והמלחששת.
''נא-כ'ון! חאפא'ק תא-ת'יי ני... נא-כ'ון! --- חאפא'-- ק... תא... ת'יי... ני...'' חזר ואמר שפ'ייר שוב ושוב, ובשארית כוחותיו נתלה על כנף גלימתו.
דמעות שחורות זלגו במורד פניו החיוורות והמאורכות, כמו איפור על פניה של אלמנה טרייה; אך החיוך המקולל לא הרפה מהן - כאילו כל תכליתו, הייתה לשים את סבלו ללעג ולכלס.
"מ... מה אתה עושה?..." גמגם האס ברעד, ונצמד בגבו אל הקיר. "שחרר! שחרר ממני אוויל שכמוך!" הוא צווח ובעט בפניו שוב ושוב, עד שחש את אצבעותיו המדממות מחליקות אט-אט מקרסולו.
הדבר האחרון שראה, היה המבט המבועת בעיניו החלולות, לפני שנבלע לגמרי בתוך אותה בריכת דם מבעבעת, שכבר הגיעה עד גובה ברכיו.
"מה לעזאזל?..." הוא חרק את שיניו וניסה בכל כוחו להיחלץ מן הטינופת המזופתת, אך רגלו נותרה נטועה במקום כאילו עמד בתוך יציקת בטון.
"לאן אתה ממהר כל כך, האח האס?" צקצקה מהלכת הצללים, ועיניה הקרות נצצו בחשיכה כמו מראות בתחתית אגם קפוא.
"הכיף שלנו רק התחיל."
עיניו נפערו בבהלה כשהריצפה נשמטה מתחת לרגליו, והוא מצא את עצמו שקוע עד הצוואר בדמו השחור והבוצי של עמיתו - מתפתל ונאחז בציפורניו בקירות, כמו עכברוש שנלכד בתוך דלי.
"מכשפה ארורה... צאי מהראש המזויין שלי!" הוא נאנק והשתעל, כשהנוזל הקר כקרח והמר כחומץ מילא את ריאותיו, והחשיכה עטפה אותו מכל עבר.
כשפקח שוב את עיניו, החדר הקטן והדחוק לא היה עוד.
הוא עצמו היה רק נקודה קטנה, שצפה לבדה בחלל עצום וריק שנמשך מעל ומעבר ליכולת התפיסה של המוח האנושי - ושאפילו מוחו הנעלה לא יכל לאמוד את גודלו, מבלי שהדבר יעלה בשפיותו.
YOU ARE READING
פרח, זאב וזכוכית שבורה
Fantasyבין בתים חרבים ונטושים, לערימות של גופות כחושות ומרקיבות, פוסעת מהלכת-הצללים. הן בוהות בה - מאשימות אותה בכל הסבל, האבדן והמוות חסר-ההבחנה שהביאה איתה המגיפה. החלק העצוב - יודעת היא, הוא כי אינן רחוקות מאד מן האמת. 'פרח. זאב. זכוכית שבורה. שלושה ראש...
