הכפר של סן-גווידן, שנים לאחר מכן...
------------‐‐---------------------------------
"בני זונות טפילים - כל אחד ואחד מהם."
רטן שומר העיירה מתחת לשפמו העבות, ונאנח עת שטיפת השתן האחרונה התרוקנה ממנו, "היינו צריכים לגרש אותם מפה בשנייה שהופיעו - לשרוף את הקרונות הצבעוניים שלהם עד עפר."
הוא הרים את מכנסיו, ובמשך דקה או יותר נאבק באבזם חגורתו, ולא חדל לקלל אף לרגע בעוד שהאחרים התגלגלו מצחוק, או נותרו שקועים לגמרי במשחק הקלפים שלהם.
"לעזאזל עם המושל הזה!" הוא נהם ושקע בכיסא שחרק וכמעט נשבר תחת משקלו, "בגללו נקלענו למצב המחורבן הזה מלכתחילה! משמר הכס הקדוש בסן-גווידן המזדיינת?! בשביל קומץ צוענים מסריחים--"
"אנחנו לא פה בגלל הצוענים, ואתה יודע את זה גונת'אר." התמתח מפקד המשמר בכיסאו, והניח את מגפיו מכוסות-הבוץ על השולחן, "אנחנו כאן בגלל ילדה מתה. תריסר ילדות מתות, ליתר דיוק."
גונת'אר גמע מספל השיכר שלו עד תום, מחה את הקצף משפמו בשרוול אפודתו וגיהק בקול רם ומתגלגל.
"נו? ומי לדעתך אחראי לזה כריסטאן? הכבשים הארורות?" הרעים בקולו הגס, והטיח את הספל הריק על השולחן, "הרי ברור שהצוענים המטונפים האלה עומדים מאחורי זה!"
הוא נשען לאחור באדישות, ואז שלף מקטרת ארוכה מכיסו והחל מפריח טבעות עשן על פניו הזעופות.
גונת'אר השתעל מעט, וירק ליחה כבדה ועסיסית על השולחן לפניו.
"רק אל תגיד לי שאתה קונה את השטויות שהכפריים מספרים..."
"אילו שטויות?" הוא פיהק, וכיסה את עיניו בכובעו רחב השוליים, כאילו עמד להירדם בכל רגע, "יש כל כך הרבה..."
גונת'אר הביט ימינה ושמאלה, כאילו ווידא שאין מי שמאזין לשיחתם, ואז רכן לפנים - כה קרוב, עד שהוא יכל להריח את הבל פיו מבעד לעשן הכחול.
"אתה יודע למה אני מתכוון... הסיפורים על ה'חיה' הזו, שמסתובבת ביער?"
"זאת אפשרות שאני לא פוסל." סינן מפקד המשמר עם המקטרת בין שיניו, "אם יש משהו שהעבודה הזאת לימדה אותי, הוא שהעולם הזה מלא בהפתעות--"
דממה השתררה בשולחן לפתע, וכריסטאן הציץ מתחת לכובעו כדי לראות מה פשר השקט הפתאומי.
דמות כחושה וגבוהה חלפה על פניהם - גלימתה השחורה מתבדרת מאחוריה מצד לצד בכל פעם שמגפיה השחורות והגבוהות נקשו בשולי הדרך.
פניה היו ניסתרות כמעט לגמרי מתחת לברדס, אך קווצות ארוכות של שיער חלק ושחור כפחם השתפלו ממנו ונחו על מחשוף חולצתה.
"היי את!" קרא אחד השומרים וקם על רגליו, "העיירה הזו תחת עוצר - אין כניסה או יציאה ללא אישור מהמושל!"
YOU ARE READING
פרח, זאב וזכוכית שבורה
Fantasyבין בתים חרבים ונטושים, לערימות של גופות כחושות ומרקיבות, פוסעת מהלכת-הצללים. הן בוהות בה - מאשימות אותה בכל הסבל, האבדן והמוות חסר-ההבחנה שהביאה איתה המגיפה. החלק העצוב - יודעת היא, הוא כי אינן רחוקות מאד מן האמת. 'פרח. זאב. זכוכית שבורה. שלושה ראש...
