הרס עצמי - Self Destruction

הודעה אחת

אייס

11:20 בבוקר,
אני בוהה במסך של הפלאפון עדיין במיטה,
בסך הכל פגשת מישהי שלא נפלה בקסמים שלך, ממה אתה מתרגש חתיכת אידיוט?
שלחתי לה הודעה אתמול, עשרים דקות בערך אחרי שמצאתי את הפרטים שלה, לא אשקר זה לא קורה לי בדרך כלל,
האמת שזה לא קורה לי בכלל.
כמו שציינתי - אני לא מאלה שירדפו אחרי בחורה.
כנראה שזה עוד חלק מהראש הדפוק שלי, אני מכיר את עצמי.
אצטרך לעשות עליה סוג של ווי, עם כמה שזה נשמע דוחה, אני יודע, אבל לא אכפת לי.
אני רוצה אותה.
אני שוב פעם בוהה במסך, ״אני מתגעגע זאבה קטנה״,
פתטי כל כך.
דפיקות דלת חזקות הוציאו אותי מהחלומות בהקיץ שלי, השעה עדיין לא 12:00, מה הסיבה שבגללה אקום מהמיטה?
״תפתח את הדלת! תפסיק להיות כזה אפס!״,
אני ישר מזהה את הקול הזה - אחותי הקטנה.
אני קם במהירות מהמיטה ומתקדם לעבר הדלת, פותח אותה והיא נכנסת כמו סערה.
״בוקר טוב גם לך״ אני ממלמל, בעיקר לעצמי.
״למה אתה לא עונה להודעות שלי? שלחתי לך אולי מאה מהבוקר״ היא מדברת בהיסטריה הצפוייה לה.
למה לא עניתי? ישנתי. אני חושב שזה קצת ברור למראה הבוקסר והשיער הלא מסודר שלי.
אני מתעלם מהשאלה שלה והולך לשטוף פנים, אין לי עצבים לזה על הבוקר.
״אתה לא שומע שאני מדברת איתך?״ כמובן, היא הולכת אחריי כמו ילדה קטנה, ״הלו״ היד שלה מופנת מולי.
אין לי סיכוי לנצח אותה.
״לא, לא ראיתי״ אני סוף סוף עונה ומגלגל עיניים.
״אמא דואגת לך, כבר כמה חודשים שלא באת לבקר אותנו״
״אמא דואגת לשם של עצמה, לא לי. את יודעת את זה קייטלין, חוץ מזה את בת 20, מה את רוצה ממני?״ חתכתי את השיחה, אין טעם להמשיך משהו שכבר מת.
״תפסיק לדבר איתי ככה״ המבט הפגוע בעינייה מרסק אותי, היא יודעת שזו הנקודת חולשה שלי.
אני מחבק אותה ותוך כמה רגעים היא מרשה לעצמה להכנע לחיבוק הזה, ״אני שונאת אותך״ היא לוחשת, ספק אמת ספק שקר.
״אני יודע, גם אני שונא אותי״ חד משמעית אמת.
צלצול של הודעה נכנסת הורסת את הרגע המשפחתי שלנו,
אני מסתכל על המסך, ״תזהר, בסוף עוד אאמין לך״,
חיוך לאט לאט עלה בפניי, טעות לפתוח את ההודעה ליד האחות הקטנה שלי.
״אני רואה חיוך מבצבץ שם? עם מי אתה מתכתב?״ על זה דיברתי.
״אף אחד חשוב״ אני עונה ומתחמק ממנה,
מסתכל שוב על ההודעה,
בהחלט התגעגעתי.