הרס עצמי - Self Destruction

שניה אחת של אומץ

לא אשקר שיצאתי מהשיחה שלי איתה יותר מתוסכל ממה שהייתי,
להכנס למדורה ולא לצאת עם כוויות?
איך זה אפשרי?
הבר התרוקן לאט לאט, השעה כבר מאוחרת וסקוט מתחיל להתכונן לסגירה.
אמילי ניגשת אלי, מבחינה בפרצוף המעורער שלי, ״מה יש?״.
״אני בחיים לא אצליח להבין אתכן״, הנדתי את הראש מצד לצד.
״כי אתם עסוקים בלהבין את עצמכם, אישה היא היצור הכי קל בטבע, תיגע לה ברגש ותיתן לה תשומת לב - היא שלך״ אמילי מרימה את ראשה בגאווה, כאילו גילתה לי עכשיו עולם.
זה לא חדש לי שמספיק לזרוק לבחורה מילה קטנה והיא ברשת שלך, אני עושה את זה כל הזמן.
אבל פה משהו לא עובד, פה יש חור ברשת והדג כל הזמן בורח.
אני מתעלם מאמילי ומניח לעצמי שלא אמצא את התשובות לשאלות שלי אצלה.
אולי אשלח לה הודעה?
אני שולף את הפלאפון ונכנס לשיחה שלי איתה,
חיוך עולה על פניי כשאני מביט על ההודעה שהיא שלחה לי אז;
אהבה משכרת, זה מה שהיא רוצה?
זה משהו שאני יכול להעניק לה?
״סיימנו, קח את התחת הלא מועיל שלך ותלך הביתה, מחר משמרת כפולה!״ סקוט צועק לעברי והלב שלי קופץ מאושר.
אני לוקח את הדברים שלי ויוצא לכיוון הבית.
תוך כדי נסיעה, נזכרתי בטון דיבור שלה, בכמה קר היה המבט שלה,
״אתה לא תהיה הנסיך שתופס ומציל אותי, לא מגיע לך להיות״.
אלוהים, לא ניסיתי,
אני לא קרוב לזה.
אני יותר כמו ורד שנבל והקוצים חדים יותר מאי פעם,
אני צריך להסביר לה את זה, ליה היא לא בחורה שתיתן לי לפגוע בה ככה בשקט, במטרה להוריד אותה ממני, זה לא יעבוד הפעם.
אני פונה לכיוון הרחוב שלה,
הכתובת חרוטה לי בראש.
החנתי מול הבית והלב שלי התחיל לדפוק במהירות, התרגשות? פחד? כנראה שילוב של שניהם.
טיפש, למה באת לפה? מה כבר תגיד לה?
הסיגריה נדלקת ובאותה מהירות מסיימת.
אני משתיק את הקול בראשי ובשניה הראשונה שאומץ נכנס בי אני יוצא מהאוטו ונעמד מול הדלת שלה.
לוקח לי כמה דקות ואחרי כמה תסביכים מיותרים אני דופק.
שומע את הצעדים הקטנים שלה באים לכיוון הדלת ונעצרים, כנראה היא הבינה שאני עומד מאחוריה.
הנחתי את היד על המעקה, מודע לכך שהדלת לא הולכת להפתח, לא עכשיו ולא אף פעם.
באתי להסתובב לכיוון האוטו, מיואש, ואז אני שומע את הקול העדין והחד שלה, ״מה אתה עושה פה?״.
העיניים שלי נעצמות, הבנתי כמה דפוק הכל נראה.
״אני צריך לדבר איתך״, אנחה יוצאת ממני.
״על מה יש לנו לדבר? הבהרת טוב מאוד מה אני עבורך״
הפגיעות בקול שלה מסגירות את מה שחשבתי כל הזמן הזה -אני כן משפיע עליה,
בדיוק כמו שהיא עלי.
״עשיתי את זה על מנת להרחיק אותך ממני, אני לא טוב לך ליה. אני חושב שאת מודעת לזה, אני לא רוצה להיות זה שגורם לך להרגיש בשמיים ויום למחרת קבורה מתחת לאדמה, זה לא מגיע לך״ אני מקמט את הגבות רק מהמחשבה על כך שהיא תפגע ותבכה.
״אתה לא יכול להחליט עבורי, אם אחליט שאני רוצה את זה אני לוקחת בחשבון שגם אפגע בדרך, אף אחד לא מושלם אייס. אתה חושב שלא עברתי דברים בחיים? לעזאזל, הם לא היו מאירים פנים כל כך. תאמין לי שאני יכולה לעשות את הבחירות שלי לבד״ ליה משלבת ידיים ונעמדת בעמידה זקופה, מעבירה לי מסר שהיא מנהלת את עצמה, היא הבוס בחיים שלה.
אני שומע את המילים שלה ונכאב,
״אני לא רוצה להיות חלק מהרגעים הלא מאירים האלה״,
״אז תחליט שאתה לא, תעשה הכל כדי שלא תהיה, אתה יודע מה אייס? אתה פחדן, אתה מפחד לקפוץ למים העמוקים. כל פעם שיש אתגר בחיים שלך אתה בורח, אולי זו תפישת עולם אולי דפוס התנהגות אבל כדאי שתשנה את זה. אחרת אתה לא תתקדם לשום מקום ותשאר לבד כל החיים שלך״ המילים שלה נכנסות ללב שלי כמו סכין.
ננעצות ולא מוכנות להרפות.
היא צודקת, אני פחדן ואני בורח ומתעלם כשקשה לי.
אני אף פעם לא יוצא מהאזור נוחות שלי כי שם אני מרגיש הכי בטוח.
״אני לא יודע איך!״, העצבים שלי מתחילים לעלות.
״אז תלמד״
״איך אני אלמד?״
״אני אלמד אותך״ היא צועדת אלי ומניחה את היד על הלחי שלי, חופנת אותי בידיים הקטנות שלה, אני עוצם עיניים ומבקש בלב שהרגע הזה ימשך לנצח.
״את לא תצליחי״ אני לוחש מבעד לחיוך הקטן, ליה רוצה לקחת אותי בתור הפרויקט שלה?
היא חושבת שהיא תצליח לשנות אותי?
״תן לי לנסות, אני רוצה לנסות״ העיניים הירוקות שלה שואבות אותי, הן טובות כל כך, הנשמה שלה טהורה, אני מוכן להרוג את מי שיפגע בה.
היא רוכנת אלי ומתחככת עם האף שלה בשלי, השפתיים שלה מתעקלות לחיוך מושלם.
מי שמסתכל עלינו מהצד, אנחנו נראים כמו זוג אוהבים דביקים.
״אהבה משכרת, אה?״
הצחוק שלה נשמע פתאום ואני מבטיח שזה הצליל האהוב שלי מעכשיו.
היא מקרינה אור שיכול להחליף את השמש, היא השמש הפרטית שלי.
״פחדתי לבוא״ אני נחשף בפנייה.
״למה? אני לא נושכת, עדיין״, ליה עונה וקורצת לי.
״חשבתי שתזרקי אותי לאלף עזאזל״
״לא אגיד שלא חשבתי על זה״ היא אומרת ומושכת אותי פנימה לבית שלה.
״אני לא יודע עד כמה זה רעיון טוב ליה, פעם קודמת שהייתי כא-״, היא סתמה לי את הפה בנשיקה קטנה,
השפתיים שלה הן הרכות ביותר שהרגשתי.
״בשביל מה זה היה עכשיו?״ אני שואל, חצי מוקסם חצי מנסה להבין מה לעזאזל קורה.
״אני לא אוהבת שמדברים שטויות, זה משעמם אותי״ היא מסבירה,
״את רק מדרבנת אותי לעשות את זה יותר״ הזזתי עם האצבע קבוצת שיער שהייתה על פניה,
וואו, אני יכול לבהות בעיניים שלה שעות.
״אני אוהב את העיניים שלך״, הווידוי שלי רק גורם לה להתרכך עוד יותר.
״ואני את שלך״ היא מטה את ראשה כמו חתול קטן.
ליה מתנערת, מבינה איך אנחנו נשמעים מהצד ומביטה אל השעון קיר,
3:24, מאוחר ומחר יש לי משמרת כפולה, שיט.
היא קולטת את הדאגה שתקפה אותי ואומרת מיד, ״אתה לא חייב להשאר״.
״מה? לא, אני עובד מחר וסקוט ישרוף אותי אם אעשה לו בעיות, מה שקורה הרבה לאחרונה בגלל מישהי״ אני אומר וסומק עולה על לחייה, היא הדבר הכי חמוד בעולם.
חמוד, ממתי אני מדבר ככה בכלל.
״אז כדאי שנלך לישון?״
״כן, כדאי״
ליה לוקחת אותי בפעם השניה לחדר השינה שלה ואני מבטיח לעצמי שלא משנה מה - אני לא יוצא בן זונה שוב.
אני מוריד את החולצה והגינס שלי ונשאר עם בוקסר,
אני רק עכשיו שם לב שליה עם תחתונים וגופיה סאטן שזרוקה על הגוף שלה, אין חזיה כמובן.
הדם מתחיל לזרום לי לזין וזה ממש לא הזמן.
היא מזדחלת למיטה ועוטפת את עצמה עם השמיכה שלה, אני נכנס מיד אחריה.
הגב שלי מופנה אליה, ״אז אני הכפית הגדולה הלילה?״ ליה עוקצת אותי בציניות.
״לילה טוב זאבה קטנה״ אני עונה בתשובה שתסיים את השיחה אחרת הבוקסר שלי מתפוצץ.
״אקח את זה ככן, לילה טוב״, היא מנסה לעטוף אותי בגופה מה שמעלה לי חיוך על הפנים.
הקטנטונת הזאת נכנסה לי ללב,
ואין לי שום כוונה שהיא תצא.