הרס עצמי - Self Destruction

הגשם הראשון

-נקודת מבט של ליה-

אייס.
בחור גבוהה עם גוף שהרבה זמן לא יצא לי לראות,
שיער פרוע ושחור כמו פחם, עיניים אפורות כל כך קודרות.
עברתי מספיק כדי להבין שעם גברים כמוהו זה אף פעם לא מסתיים בטוב, עם כמה שהגוף שלי חושב אחרת כרגע אני צריכה ללמוד לרסן את עצמי כבר.
הגבר הזה הוא כל מה שאני לא צריכה בחיים שלי,
לא כרגע, לא אף פעם.
אני מתהלכת ברחוב לכיוון האוטו שלי, לעזאזל למה חניתי ככה רחוק?
הגשם שוטף לי את הגוף והעקבים שלי מחליקים על המדרכה,
אני מחפשת את המפתחות של האוטו בתיק ונכנסת למסתור.
״תחמם אותי מהר בבקשה״ אני מתחננת, כאילו זה מה שיזרז את המזגן להתחיל לעבוד.
אני מחברת את האייפון למטען ושמה מוזיקה, השיר savior של beowulf מתנגן ברקע ואני מרשה לעצמי להשען בכיסא ולעצום עיניים קצת. מספיק דרמה ליום אחד.
לאחר כמה דקות של נסיעה שקטה אני מגיעה לדירה שלי,
נועלת את הדלת מאחוריי, בועטת בעקבים שהרסו לי את הרגליים.
אני צועדת למקלחת ומשאירה טפטופים של מים ובוץ מהשמלה על הרצפה, מישהי הולכת לנקות מחר בבוקר.
מגיעה למראה ונבהלת, ככה הייתי נראית?
במהירות אני מורידה את השמלה ממני ופותחת את הזרם של המים,
כשהם חמים מספיק הגוף הקפוא שלי מתחיל להרגע, לאחר כמה דקות של הפשרה אני מתחילה לקרצף כל סנטימטר בי.
סיימתי את המקלחת ועטפתי את עצמי במגבת, הייתי צריכה לשטוף את כל היום הזה ממני כמה שיותר מהר, הכניסה לבר הייתה מיותרת.
לרגע היה נדמה לי ששמעתי צלצול של הודעה נכנסת, מי ישלח לי הודעה בשעה כזאת? אני מתעלמת מהרעש ששמעתי ומתחילה לחפש בארון כל בגד נוח אפשרי, ״למה את כל כך מבולגנת?״
לאחר שמצאתי גופיה זרוקה ותחתונים אני נכנסת למיטה ומתחילה לחלום על גבר גבוהה עם עיניים אפורות.