מצלמות בכל מקום, אותם אנשים ללא פרצוף, כאב מייסר ועצב ללא הגבלה. גלואו התכווץ בחלומו, דמעות זולגות מעיניו העצובות. לא משנה כמה ניסה, אף פרצוף לא זיהה והוא רק רצה אדם אחד שיחבקו ויגיד לו שהכל בסדר.
שוב אותה דמות בעלת כנפיים שחורות ובגדים שחורים, שוב השמש מלטפת אותו בזמן שאת גלואו מפקירה. הדמעות הפכו התקף, הלב פעם במהירות וכל שרצה היה לברוח אך מהמצלמות אי אפשר להתחמק.
גלואו חיפש, הדמעות מטשטשות את ראייתו וככל שהחלום נמשך, גלואו החל לאבד תקווה. מה כבר רצה? חיבוק מנחם? הבקשה כל-כך גדולה עד שאף אחד לא יהיה מוכן להושיט זוג זרועות?
הוא נפל ארצה בבכי והפלאשים המסנוורים לא הפסיקו להופיע, להזכיר לגלואו שהם תמיד שם, בכל רגע, וכנראה התמונה שלו ברגע משבר תתפרסם לצורך עליית רייטינג. למה אף פרצוף אמיתי אינו קיים? למה כולם חסרי פנים, חסרי רחמים?
עיניו הזהובות נדדו אל הבגדים שלבש, חולצה מכופתרת וג'ינס שחור. החולצה הייתה פתוחה וכך גם הג'ינס וגם את זה דאגו לתעד. המחנק היה אמיתי, את מצבו חייבים לנצל לטובת הכלל, אלה שרק רוצים לראות בלי להבין מה קרה.
ידיו עלו לפניו, מסתירות את הבכי שהמשיך להתגבר בעודו מכופף כשתנוחת הישיבה על הרצפה לא השתנתה, הוא רק רצה לדעת שיהיה בסדר, אך מי יכול להבטיח לו דבר שכזה?
לפתע ידיים הגיחו וחיבקו אותו כששדה ראייתו עדיין מוסתר בשל הידיים שלא זזו מפניו. חזה נצמד לגב וחמימות מתפשטת פנימה. "יהיה בסדר," הדמות אמרה וחיזקה את החיבוק הבלאו הכי חזק. הבכי ההיסטרי נרגע אט אט והנשימות החלו לחזור לקצב רגיל, אך הידיים עדיין לא ירדו מהפנים, גלואו לא רצה לפקוח את עיניו כדי שהידיים לא יעזבו והוא שוב יישאר חשוף מול המצלמות וחסרי הפנים.
"היי גלואו, תתעורר, זה רק חלום." גלואו שמע את הקריאה והרגיש את ליטופיי הידיים על פניו וזרועותיו. עיניו הזהובות נפקחו באיטיות רק כדי למצוא את הוריו יושבים על מיטתו עם מבטים מודאגים.
"מה קרה? למה בכית מתוך שינה? שוב החלום הזה?" שאלה הלנה בדאגה, ידה לא מפסיקה ללטף את הפנים החיוורות ואת שבילי הדמעות, מסיטה את השערות השחורות שנדבקו למצח מאותה זיעה.
גלואו הנהן בעצב, גופו כואב ורועד אך הוא חשב על זוג הידיים וזה הרגיע אותו, חבל שלא ניסה להסתכל, אולי זה אדם עם פרצוף. "זה היה גרוע יותר מהרגיל, נכון? אתה בדרך כלל לא בוכה מתוך שינה, מה קרה שם?" גלואו בחן את הוריו, אתמול לאחר שחזר הביתה חייך אליהם ופנה ישירות לחדרו, הוא בחר לא לספר על שקרה ולכן רק עלה להתקלח ולישון. הוא לא ציפה שהחלום יהיה נוראי מהרגיל.
"הם צילמו אותי בוכה והבגדים שלי היו פתוחים, הם ניצלו את הרגע…" הלנה ומתיו הביטו אחד על השנייה, מנסים להבין ללא הצלחה. "רציתי חיבוק…" לחש גלואו, מנסה לחקוק בזיכרונו את אותן זרועות.
YOU ARE READING
The glowing dream of the demon
Romanceעל פני כדור הארץ קיימים מאות אלפי אם לא מיליוני זנים של חיות, חיות שאנו מכירים וחיות שאנו משערים שקיימות. לכל חיה נפש והיא יכולה להרגיש כאב גם אם בני האדם יגידו אחרת. כאשר אנשים הבינו זאת הם החליטו להקים גם למחוסרי היכולת לדבר בית חולים, ובבית החולי...
