היי אז אולי לא כולכם מכירים אותי , אז מי שלא מכיר אני לואי בן 16 בכיתה י' והחיים שלי די מסובכים, ועכשיו אני אסביר, מאז שנולדתי וזכרתי את עצמי אני עיוור צבעים שרואה רק בשחור ולבן. אף אחד לא ידע לתת לי את ההסבר למה אני עיוור צבעים, כי אף אחד מהמשפחה שלי הוא לא עיוור צבעים ורובם רואים טוב חוץ ממני בעיקרון כי טוב נו אתם יודעים למה.
אז אתם בטח שואלים איך אני מסתדר? איך השגרת חיים שלי מתנהלת? אז פה יהיו כל התשובות שלי אליכם. החיים שלי מוגדרים מזה שאני סובל מהצקות בבית ספר כל יום, וזה הולך ככה עוד יום עוד מכה עוד השפלה, ולאף אחד לא אכפת! אני פשוט מתרגל לזה וזה בסדר מבחינתי נראה לי. בעיקרון אני סובל מבריונות מצד בן אדם שאני לא יכול לסבול יותר בחיים ממנו וקוראים לו הארי סטיילס ולא נמאס לו אף פעם להציק לי.
כשאנשים לא יודעים להתמודד עם מצב מסוים נגיד כמו שלי התגובה הראשונית שלהם היא רחמים, ולפעמים גם אני מרחם על אחרים מתוך הרגל. אבל זה לא הפתרון לכל דבר שקיים, אם אתם לא יודעים איך להגיב ולעזור אל תעשו את זה, זה מוביל למצב של הבכה מהמילה מביך, ותאמינו לי שזה לא כיף בכלל לא משנה למי אם זה לי ואם זה לבן אדם מולי.
יש לי כמה דוגמאות להצקות שאני חווה: אחת ההצקות הן ההצקות הקטנות האלה "אתה עיוור צבעים? אוי מסכן" או "אוי בואו שלא נדבק גם", ועוד מלא דברים כאלה שאני מתמודד איתם, אבל למדתי שזה יפגע בי, והפגע הזה הולך לכאוב מאוד. האנשים שאיתי לא כל הזמן יכולים לשים לב לדברים האלה, וחושבים שכל העניין הזה של "בעיות נפשיות" זה בדיחה וזה יכול להיות בדיחה רק שזה לא.
בדברים כאלה ובמצבים כאלה יש מן סוגים של אנשים, אחד מהם יכול להגיד לך שהכל בסדר ושהוא תמיד פה בשבילך אבל ברגעי האמת הוא יכול להיות בכלל במקום אחר עם פינה קולדה (זה משקה~ ה.כ) שמי יודע מאיפה הוא השיג את זה, יש סוג אחר של אנשים שהם מראש לא יתמכו בך ורק ירצו לשבור אותך עד הסוף ואם תתנגד הם יעשו את זה בדרך הקשה והיא לא נעימה מניסיון.
ויש עוד סוג של אנשים בדברים האלה שבטח לא כולנו מכירים, האנשים השקטים האלה שאולי הם שקטים אבל הם באמת יעזרו לכם בכל מה שצריך שאולי חלק מהם לא נראים "האנשים האלה" שיעזרו אבל הם כן ואותם אני אוהב מאוד ומעריך, אבל עדיין לא מצאתי את האחד\ת הזה\הזאת לדבר איתה\ו\ם על הדברים האלה.
לפני כמה שנים בתור ילד שאלתי את אמא שלי למה אני עיוור צבעים והיא לא ידעה מה להגיד לי אז ככה שזה ביאס אבל היה לנו קשר טוב הייתי מספר לה הכל ואפילו יצאתי מהארון בפניה, היא אמרה לי שהיא ידעה את זה והיא תמכה בי מאוד וזה ריגש אותי ממש כי הרגשתי פתוח איתה, לפעמים יש את הרגעים הקשים האלה שבהם אני לא מסוגל להתמודד, אבל לכל דבר רע יש צד טוב.
וזה למה צריך רק לקוות, לפחות ככה אומרים לי כל הזמן אבל למרות שאני רוצה אני לא מסוגל, ואם אני אוכל זה יהיה רק עם האדם הנכון שאיתו אני אהיה מסוגל לעשות הכל.
------------------------------------------------------
הסבר
אז שלום לכולם ברוכים הבאים לBlack And White אני בעצם הולכת לכתוב פה פאנפיק על הרבה דברים אז כנראה יהיו פה הרבה טריגרים
פאנפיק זה יהיה *כנראה* רק מנקודת המבט של לואי יכול להיות שיהיה פה
*אני מציינת שאני לא עיוורת צבעים ואני לא ממש יודעת על הנושא אבל גם אם אני לא יודעת אני אוכל לקשר את זה לדברים אחרים שאני יודעת עליהם טוב מאוד
סליחה שהפרולוג קצר אני משתדלת לשים בכוונה קצת פרטים בשביל שתשארו במתח
טריגרים:
*טריגרים יופיעו גם במהלך הפרקים חוץ מהראשון כי זה יהיה ברוב הפאנפיק*
תודה בה למי שקורא ואם אתם רוצים לדבר אני פה תמיד זמינה שלחו לי הודעה פה בוואטפד ומי שרוצה אני אתן אינסטגרם בפרטי או אפתח אנונימי בשביל שאוכל לענות לכם גם.
אל תשכחו להגיב ולהצביע!
YOU ARE READING
Black And White
Fanfiction"יש לי מצב בלתי הפיך ואין לי בעיה איתו, כי למרות הכל הוא תמיד יגרום לי להרגיש שאני רואה הכל, לא משנה המצאות ולא משנה שום דבר אני והוא נועדנו להיות!" לואי ילד בכיתה י' והחיים שלו אכזריים אליו, הוא נולד כעיוור צבעים רואה רק בשחור ולבן, לא רק זה הוא סו...
