נקודת מבט לואי
טריגר אלימות
היום הראשון ללימודים, יום שאני לא יכול לסבול מכמה סיבות. אבל כרגע זה לא משנה כי כרגע מה שחשוב שהשנה הזאת תסתיים ומהר!, וכמו שאני יודע היא שלא תסתיים מהר כמו שאני חושב היא תהייה איטית כמו תמיד.
אני קם מהמיטה ורואה שאמא שלי הכינה לי בגדים לבית ספר ואני מודה לה כי כשאני בוחר בגדים זה נגמר באסון מניסיון. אני הולך להתקלח מהר ולצחצח שיניים ואז לובש את הבגדים שלי והולך לקחת את התיק שלי שכבר מאורגן ערב לפני ויוצא לכיוון המטבח.
"בוקר טוב אמא" אמרתי לאמא שלי שהייתה במטבח "בוקר טוב האוכל עוד שנייה יהיה מוכן" היא אמרה והנהנתי, ישבתי שם בשקט עד שהאוכל יהיה מוכן ככולה י לא היה לי מה להגיד.
אחרי שסיימתי לאכול הכל והודתי לאמא שלי ואיחלתי לה יום טוב יצאתי לכיוון הבית ספר, אני לא גר רחוק ממנו כולה 5 דקות הליכה אבל זה מרגיש ארוך במיוחד שמי שאתה לא רוצה שיגור לידך גר לידך וזה לא אחר מאשר הארי סטיילס ילד מעצבן שאני לא יכול לסבול ולמה? אה הנה התשובה כבר בדרך רק תחכו קצת.
הגעתי לבית הספר וישר חיפשתי את חבריי הטובים ליאם והאירי הקטן נייל או איך שאני קורא לו ניל הנסיכה האירית זה די סיפור ארוך למה אני קורא לו ככה אבל אני מאמין שיש לכם זמן לשמוע אז למה לא להתחיל.
אז זה התחיל ככה נייל היה תלמיד חדש בבית ספר שלנו וליאם ישר התחבר אליו לי לקח קצת זמן כי בכל זאת זה אני ולא מישהו אחר ויום אחד פשוט החלטנו לקרוא לו ככה כי הוא היה ממש כמו נסיכה ליטרלי כאילו ראינו אותו יום אחד פשוט לבוש כמו נסיכה לבושה בורוד וששאלנו אותו למה הוא לבוש ככה הוא אמר שפשוט הוא הרגיש נכון ללבוש את זה שבפרוש אחר אין לו סיבה רצינית או שיכול להיות שהתערבו אותו על אנשים אחרים שאני וליאם לא מכירים אבל לא נורא.
אחרי כמה דקות שלא מצאתי את נייל וליאם החלטתי ללכת לכיתה כי היה צלצול מיוחד כזה ליום הראשון שאומר שיש שיעור עם המחנכת החדשה. התחלתי ללכת אך פתאום אני מרגיש ידיים לוקחות אותי ודוחפות אותי ללוקרים "שלום פאגוט התגעגעת אליי?" שמעתי קול אומר לי ואז הסתכלי על מי אמר לי את זה וראיתי שזה לא אחר מאשר הארי הבריון שלי שהיה חייב להרוס את הוויבים של היום הראשון, למרות שזה לא משנה כי גם ככה היום הזה משעמם.
לא עניתי לו והוא בעט בי וכך נפלתי למטה והשתנקתי מכאבים "תענה לי" הוא אמר והנדתי בראשי והוא בעט בי שוב רק יותר חזק וכל מה שחשבתי שהלוואי שזה ייגמר בקרוב, אך לא הוא המשיך עם הבעיטות ועבר גם לאגרופים ולא הפסיק, רק אחרי כמה שניות של זה הוא אמר שאני משוחרר והלכתי מהר כמה שיכולתי במהירות לשירותים לתקן את המראה הזוועתי הזה
הגעתי בסוף לכיתה אחרי כמה עיכובים קטנים או מה שתרצו לקרוא לזה אמרתי בשקט למורה סליחה על האיחור ורציתי לשבת אך המורה עצרה אותי ושאלה "למה איחרת?" "כי הסתבכתי בלמצוא את הכיתה" אמרתי את האמת זה חלק אמת כי שינו את הכיתות שוב כמו בכל שנה אז ככה שלא שיקרתי שזה טוב "אתה חדש?" "לא אבל כל הזמן משנים כיתות ואני הסתבכתי" אמרתי והלכתי לשבת.
במהלך השיעור לא הקשבתי למה שהמורה מסבירה השנה, כי זה לא מעניין פשוט בהיתי בקיר וחשבתי על כל מיני דברים רנדומלים ולא קשורים לדבר, ולפני ששמתי לב נגמר השיעור והמורה המורה שנגמר היום ושהיא תשלח את המערכת יותר מאוחר.
לפני שיצאתי מהבית ספר שמתי לעצמי אוזניות וישר הפעלתי את המוזיקה שאני אוהב והתקדמתי לכיוון הבית שלי והשיר הראשון שהתנגן לי זה שיר של אד שירן שנקרא photograph שיר מאוד מרגיע ועוזר לי להרגיש טוב יותר ואני לא יודע איך אז אל תשאלו.
הגעתי הבייתה וראיתי שאמא שלי בבית אז אמרתי לה שלום והיא ישר הסתובבה אליי "היי לואי איך היה היום בבית ספר?" היא שאלה וחייכה אליי והרגשתי רע אוטומטית כי וואלה על היום הראשון הציקו לי אבל לא אמרתי לה את זה, אני לא צריך להגיד לה שכבר כמה שנים הארי מציק לי ומעליב אותי כי זה חסר כל פואנטה "היה בסדר מה יש לאכול?" אמרתי "עוד מעט תראה הכנתי הפתעה לכבוד היום הזה" אה מעולה "בינתיים אני אהיה בחדר עם מוזיקה אז שלחי לי הודעה שהאוכל מוכן בסדר?" אמרתי והיא הנהנה והלכתי לחדר שלי
אני אולי לא ציינתי אבל שכחתי להגיד שהארי אמר לי פאגוט כי בתכלס הוא כנראה יודע את המיניות שלי, בעיקרון כן אני גיי כמה שנים כבר ומחוץ לארון. שסיפרתי לאמא שלי היא תמכה בי כמו תמיד ואמרה לי שהכל בסדר ושהיא די ידעה אבל לפעמים היא די יורדת עליי בגלל זה וזה מוריד לי את הביטחון כרגע אין לי דוגמה אבל שיהיה לי אני כמובן אתן לכם דוגמה.
הערב הגיע לפי השעון שלי כי גם ככה אני לא יכול לראות שקיעות, אז אכלתי ארוחת ערב קלילה כזאת ובדקתי שוב את השעון והשעה הייתה 8 בערב והחלטתי לעשות משהו שאני לא כל כך מודע אליו כדבר שאני עושה בדרך כלל וזה לכתוב שיר, זה נשמע מעניין ומגניב אז החלטתי לעשות.
שהגעתי לשולחן כדי להתחיל לכתוב לא יכולתי למה?, כי לא ידעתי מאיפה להתחיל לא ידעתי איך כותבים שירים וזה עצבן אותי נורא אז פשוט ויתרתי והלכתי לכיוון המיטה והייתי בטלפון עד שלא יכולתי להחזיק את העיניים שלי ונרדמתי.
YOU ARE READING
Black And White
Fanfiction"יש לי מצב בלתי הפיך ואין לי בעיה איתו, כי למרות הכל הוא תמיד יגרום לי להרגיש שאני רואה הכל, לא משנה המצאות ולא משנה שום דבר אני והוא נועדנו להיות!" לואי ילד בכיתה י' והחיים שלו אכזריים אליו, הוא נולד כעיוור צבעים רואה רק בשחור ולבן, לא רק זה הוא סו...
