נקודת מבט לואי
אווירת הכריסטמס ברחובות ואני מתרגש כי זה אומר שהיום הולדת שלי מתקרב מאוד, מעניין אותי לדעת מה קנו לי בתור מתנות לחג + יום הולדת, תמיד החג הזה ריגש אותי. בתור ילד קטן אני תמיד חשבתי שהערים תמיד מקושטים בשבילי כמובן שהייתה אווירה של שחור לבן באוויר, אבל כשגיליתי שזה לא נעלתי את עצמי בחדר לכמה שעות (בשביל ילד קטן זה הרגיש שבוע מה אני אעשה?) ולא יצאתי עד שקראו לי לאכול כי אוכל אין מה לעשות.
בעיקרון ערב החג עוד יומיים ואני בחופשת החורף של בית ספר, כמובן שזה אירוע מרגש בשביל כולנו כי חופש (חופש>>>) והכל מוכן רק צריך להכין אוכל. אמא שלי אוהבת להכין אוכל לכמות גדולה בשביל לחלק לבסוף לכאלה שאין להם ולפעמים היינו אוהבים גם להיות במקומות שמרכזים כל מיני הומלסים ברחבי העיר ונותנת להם קורת גג ומקום לישון והכל (כמו בית יתומים רק למבוגרים אני לא זוכרת איך קוראים לזה~ ה.כ).
אחרי השיחה עם הארי השבוע הרגשתי מוזר לא ידעתי להסביר את הרגשות שלי, מצד אחד הרגשתי גאווה עמדתי על שלי וסוף סוף אני מרגיש מלא ביטחון לעמוד מול הארי. אבל מצד שני אני מרגיש מדוכא כי אולי הוא באמת צריך את העזרה שלי? למרות שזה לא אמין בשום צורה, אבל אפשר תמיד להתחרט לא?
אני בחדר שלי קורא ספר כי אין לי משהו אחר לעשות ניסיתי לשאול את אמא שלי אם אני צריך עזרה והיא אמרה שלא אז אני פה, פתאום קיבלתי שיחת טלפון משיחה לא מזוהה ועניתי ישר אל תשפטו זה מהלחץ אוקיי "הלו?" אמרתי שעניתי לטלפון "לואי?" הבן אדם אמר וישר זיהיתי את הקול הזה זה הארי מה הוא רוצה ממני "הארי? איך השגת את המספר שלי בכלל?" אמרתי "אמממ סוד? סתם סתם ביקשתי מאחד החברים שלך והוא נתן לי הוא בלונדיני כזה" הארי אמר 'נייל הארור הזה נחמצן אותו אחר כך' חשבתי לעצמי "אה אוקיי" אמרתי.
"רצית משהו?" שאלתי את הארי "כן את האמת, אפשרי לבוא אליך זה די דחוף!" הארי אמר ואני הייתי בשוק הארי? אליי לבית? אחרי הפעם האחרונה שהוא היה פה? אני לא יודע "לואי?" הארי אמר "כן כן תוכל לבוא אשלח לך עכשיו את הכתובת" אמרתי "טוב תודה להתראות" הארי אמר "להתראות" אמרתי ומשם התנתקה השיחה.
הארי המעצבן (תדמיינו שיש פה אימוג'י של שטן כי אני כותבת מהמחשב~ה.כ)
אני: הכתובת שלי רחוב ******* מספר ****
הארי: סבבה אני בדרך 10 דק אצלך
אחרי 10 דק שמעתי דפיקה בדלת והלכתי לראות מי זה אה זה בעצם הארי בטוח הוא באמת לא צחק שאמר ש10 דקות והוא פה "היי הארי" אמרתי שפתחתי את הדלת "היי לואי אתה לבד בבית?" אמר הארי והדבר הזה לא נשמע טוב בראש שלי ולא בקטע הכחול סוטי מין שכמוכם מה נראה לכם שלא גיליתי? טוב הבה נמשיך "המשפחה שלי בכל זאת חופש כריסטמס יו נו" אמרתי "אה נכון טיפש שכמותי" הארי אמר 'הוא באמת טיפש' חשבתי לעצמי וצחקקתי "מה מצחיק?" שאל "כלום סתם מחשבות" אמרתי.
אני והארי הגענו לחדר שלי והתיישבנו על מיטתי "כן הארי מה היה כל כך חשוב מצידך לבוא?" אמרתי "אוקיי שאני אמרתי שאני צריך את העזרה שלך אני התכוונתי לזה אוקיי ואני עדיין צריך את עזרתך" הוא אמר ואני חשבתי לעצמי 'זאת ההזדמנות שלי לתקן את עצמי אבל למה שירצה עדיין את העזרה שלי?' "למה אתה עדיין פונה אליי אין לך את זאיין הזה? או זין איך קוראים לו לעזאזל?" אמרתי "דבר ראשון קוראים לו זאין דבר שני לא אני לא יכול לפנות אליו ואני מעדיף לפנות אלייך למה שלא אעשה את זה? הרי אתה חכם והכל" הארי אמר וגלגלתי עיניים.
"אתה צריך עזרה לימודית? אני לא מופתע" אמרתי "לא אני לא את האמת אני צריך עזרה רומנטית, אני צריך אותך כדי לזייף זוגיות בגלל סיבות אישיות" הוא אמר והשפיל את מבטו "אותי אתה צריך בשביל זה? אני מופתע הארי! ככה הדרדרת? חשבתי שאתה יותר חכם ממני" אמרתי "להידרדר? למה להידרדר? אני חושב שאתה ילד חמוד" הוא אמר והסמקתי פתאום הרגשתי את לחיי מתחממות "תקשיב רק בגלל שהצקת לי פעם לא אומר שישר אכנע לך אבל בגלל שאזרת אומץ לבוא לבית שלי מבלי שאני אהרוג אותך זה כבר יפה אז אין בעיה סגרנו!" אמרתי.
הוא התקרב אליי ואני התרחקתי "למה אתה מתרחק?" הוא אמר "אני לא רגיל לזה עדיין" אמרתי בכנות "אז אתה בטח לא רוצה נשיקה נכון?" הוא שאל והסתכלתי על שפתיו והם היו כל כך מזמינות ומתחננות שאנשק אותם אבל אולי זה רק בדמיון שלי "מה החלטת?" הוא שאל ואני התקרבתי אליו עד שהיה בנינו מרחק ממש קטן והוא הבין את הרמז ונישק אותי.
הנשיקה הזאת פילחה את איבריי כמו הנשיקה הראשונה שלי איתו, אני לא אשקר אני חשבתי שזה יעבור לי אחרי פעם אחד אבל זה נראה שלא אני והוא המשכנו להתנשק עד שפתאום שמענו פתיחת דלת "לואי בוא הכנתי אוכל-" אמא שלי אמרה והסתכלה עלינו בשוק "לואי לא סיפרת לי שיש לך חבר ועוד כזה חתיך" היא אמרה והשפלתי את מבטי "הוא לא חבר שלי זה סיפור ארוך" אמרתי והרגשתי סכינים חותכים את ליבי עשרות אלף פעמים וראיתי מהצד שהארי גם עצוב מהמילים "שלום איך קוראים לך?" אמא שלי שאלה את הארי "היי אני הארי סטיילס נעים להכיר" הוא אמר בכזה נימוס ונמסתי.
אחרי שאמא שלי הלכה מהחדר, מה אני אעשה? הייתה שיחה ארוכה עדיף לקצר לפעמים. אני והארי פרצנו בצחוק אני לא מאמין זה היה כזה מביך איכס "למה זה היה כזה מביך?" אמרתי והתכרבלתי בתוך הגוף של הארי וחיבקתי אותו חזק, הרגשתי את הלב שלי מתחמם אני מרגיש בטוח ככה מחובק בין זרועותיו של הארי וזה מרגיש מוזר אבל זה לא ימשיך לעוד הרבה זמן כי הרי הכל מזויף או שלא?.
YOU ARE READING
Black And White
Fanfiction"יש לי מצב בלתי הפיך ואין לי בעיה איתו, כי למרות הכל הוא תמיד יגרום לי להרגיש שאני רואה הכל, לא משנה המצאות ולא משנה שום דבר אני והוא נועדנו להיות!" לואי ילד בכיתה י' והחיים שלו אכזריים אליו, הוא נולד כעיוור צבעים רואה רק בשחור ולבן, לא רק זה הוא סו...
