נקודת מבט לואי
היום יום ההולדת שלי אני מתרגש, עבר הרבה זמן מהיום הולדת 15 שלי (כן אני יודעת שעברה שנה תזרמו~ה.כ) ואת האמת המתנה היחידה שאני רוצה זה תמיד אותו דבר אבל זה אף פעם לא מתגשם זה לראות צבעים, אני לא יודע איך זה נראה, זה מרגיש כל כך מעניין ומרתק, אבל רק אני לא יודע מה זה צבעים ולא יודע להבחין בניהם.
בכל מקום שהייתי בו לא ראיתי אחד שרואה שחור ולבן כמוני וזה עצוב, אבל התרגלתי לזה שאני 'מיוחד' אבל היי זה בסדר לחיות ככה נראה לי, תכלס אם לא הייתי מיוחד והייתי 'נורמלי' הייתי משעמם ולא היה בי עניין אז אני גאה להיות אני במובנים מסוימים
התארגנתי מהר ויצאתי אל העם, בדרך כלל ביום הולדת שלי אני מסתגר בחדר כי אני לא עושה כלום ביום הזה, אבל השנה זה מיוחד כי ככה¿ לא יודע זה פשוט מרגיש ככה.
"בוקר טוב לואי ומזל טוב הכנתי לך משהו שאתה אוהב וופל בלגי" אמא שלי אמרה והתרגשתי לשמוע את זה. שוב בדרך כלל אני לא אוכל ביום הזה אבל השנה זה שונה כאילו משהו נכנס בי וגרם לי להשתנות ולשמוח "תודה רבה אמא" אמרתי והתחלתי לאכול.
אני ישבתי בחדר שלי בלי מעש אפילו החברים שלי נייל וליאם לא שלחו לי מזל טוב זה קצת כואב אבל חשוד בדרך כלל לפי מה שאני רואה חברים שולחים באינסטגרם תמונות פדיחה וכאלו דברים דומים, אבל מהם לא ראיתי שום דבר מאוד מאוד מוזר.
~הקבוצה של המפגרים בע"מ~
נייל: 'תקשיבו אני חושב שאני בהריון'אני: 'נייל מה לעזאזל?'
ליאם: 'ידעתי אני גאון'אני: 'טוב הבנתי שאתם הזויים אבל מה שכבתם שאתה יודע?'נייל: 'יכול להיות'ליאם: 'נייל לא!'נייל: 'מה?'
ליאם: 'גילית את הסוד שלנו'
אני: 'לא ידעתי שאיבדת את המוח'
"לואי תתארגן אנחנו יוצאים" שמעתי את אמא שלי אומרת לי כשנכנסה לחדר שלי "תוכלי בבקשה לארגן לי בגדים? ולאן הולכים?" שאלתי אותה "סתם לבלות עם המשפחה אתה לא רוצה? טוב תתארגן יאללה" היא אמרה ולא התנגדתי, לבלות עם המשפחה נשמע טוב!.
התארגנתי מהר ויצאנו לדרך, בנסיעה שמתי לעצמי מוזיקה באוזניות ופשוט הסתכלתי על הדרך וכן אני יודע שזאת דרך קצרה מהבית שלי עד לקניון אבל פשוט אני אוהב מוזיקה מה לעשות לא מזלזלים בערכה של המוזיקה.
אני והמשפחה שלי הסתובבנו בקניון בשביל לקנות כל מיני דברים כמו בגדים וגם דברים חשובים שהיינו צריכים לבית "אתה נהנה לו?" אמא שלי שאלה אותי ואני הנהנתי לחיוב, אני אוהב את הדברים האלה גם אם אין לי אפשרות בחירה כל כך בגלל הגבלת הצבעים, אבל כיף לעשות קניות.
אחרי הרבה זמן של סיבובים בקניון החלטנו לשבת במסעדה קטנה שמוכרת אוכל טעים, תמיד שהייתי קטן היינו הולכים לשם וזה כיף כל הזמן לחזור.
"שלום אני ניק ואני המלצר שלכם מה תרצו להזמין?" אמר ניק המלצר שלנו, אולי באמת יהיה לי בעל שקוראים לו ניק וצדקתי? אני מקווה שלו כי המלצר הזה היה גבוה עם עיניים חומות ושיער שחור כזה וזה לא הטעם שלי כל כך (למזלי כתבתי את זה כי אחרי זה הייתן\ם רוצחים\ות אותי נכון?~ ה.כ) "אני רוצה פסטה רוזה ולשתות אקח קולה" לוטי אמרה "גם אני רק בשתייה אני אקח מיץ ענבים" (אם אני לא אוהבת קולה גם לואי לא סורי~ה.כ) השאר הזמינו וחיכינו לאוכל שיגיע.
"הנער הזה נראה חמוד" אמא שלי אמרה ואני גלגלתי עיניים "אם את חושבת שאצא איתו אז לא אני לא אני לא אוהב אותו הוא לא הטעם שלי" אמרתי לה "אז מה הטעם שלך?" היא שאלה "בן אדם שיש לו אופי טוב" אמרתי "זהו? מה עם חיצוניות לא היית רוצה איזה גבר חתיך או אישה יפה?" לוטי שאלה "לא מעניין אותי חיצוניות רק אופי" אמרתי ובדיוק האוכל הגיע. "תהנו ובתאבון" ניק אמר והלך מהר.
סיימנו לאכול את הכל וחיכינו לקינוח אמרתי לאמא לשי שזה מיותר אבל היא אמרה שלא וזה חשוב ליום הולדת ולא יכולתי להתנגד כל כך אז זרמתי, העוגה הגיעה וכל המשפחה שלי התחילה לשיר לי יום הולדת שמח והרגשתי כל כך מובך למזלי זה נגמר מהר ונהנו מהקינוח.
"היה ממש טעים תודה אמא" לוטי אמרה "כן תודה ממש" אמרתי "מקווה שנהנתם יאללה חוזרים הבייתה?" אמא שלי שאלה ואני והשאר הנהנו והלכנו לכיוון החנייה.
התחלנו לנסוע ואני חזרתי למוזיקה שלי, אני עכשיו שומע lie to me של 5SOS היא להקה מעולה מאוד ואני מרגיש את עצמי נרגע מכל ההייפ של ההליכה ופשוט מקשיב ומסתכל על הדרך.
פתאום אני קולט שאני בשכונה לא מוכרת ולא הבנתי מה קורה כל כך "אמא לאן הולכים?" שאלתי את אמא שלי "אתה עוד תראה אל תדאג" היא אמרה וזה קצת יותר הלחיץ תודה אמא.
אחרי כמה זמן האוטו הפסיק לזוז ופה רמת הלחץ עלתה קצת "מוכן לואי?" אמי שאלה "מוכן למה?" שאלתי "בוא ותראה" היא אמרה ויצאתי מהמכונית בלחץ שלא ניתן להסביר.
התקדמתי לכיוון הדלת והבין היה נראה גדול צבעו היה לבן והיה מן חצר כזאת עם מקומות ישיבה כאלה נחמדים, בטח יש בריכה חצי אולימפית מאחורה מי יודע?, למרות כל ההגזמה לבית יש אווירה נעימה של חום והרגשה ביתית כזאת שזה מוזר כי בכל זאת בית של איזה עשיר טחון בלי חיים.
אמא שלי דפקה על דלת הכניסה ויכולתי לשמוע מבפנים כל מיני קולות כאלה של שקט ופה נראה לי ההבנה הכתה בי אבל לפני שיכולתי לנחש מה קורה הדלת נפתחה ונייל עמד בפתח והכניס אותי לבית, הכל היה חשוך לרגע ואז פתאום נדלק האור וכולם צעקו "הפתעה"
לרגע לא הבנתי מי אלה כל האנשים האלה ואז הבנתי שזאת השכבה שלי, כנראה אמא שלי הזמינה את כולה לאיזה בית של מישהו שאין לי מושג מי שזה מדהים אבל אמא שלי לא יודעת כלום על הבית ספר, אני מקווה.
'הלילה הזה הולך להיות ארוך' חשבתי לעצמי
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני רוצה להודות ל Idan125 שעזרה לי לכתוב את הפרק היא מדהימה!
ולכל מי שקורא את הפאנפיק תודה גם לכם מדהימים!
YOU ARE READING
Black And White
Fanfiction"יש לי מצב בלתי הפיך ואין לי בעיה איתו, כי למרות הכל הוא תמיד יגרום לי להרגיש שאני רואה הכל, לא משנה המצאות ולא משנה שום דבר אני והוא נועדנו להיות!" לואי ילד בכיתה י' והחיים שלו אכזריים אליו, הוא נולד כעיוור צבעים רואה רק בשחור ולבן, לא רק זה הוא סו...
