נקודת מבט לואי
"אתה באמת רוצה את זה? בלי תירוצים בלי כלום כי אני כן" הארי אמר עכשיו שאני חושב על זה, זה נשמע כן קצת מוזר אבל לא אכפת לי אני כן רוצה להרגיש בטוח בסביבה של מישהו ולא להיות לבד. אולי זה יעזור לי עם הדיכאון אני לא יודע "כן הארי אני מסכים" אמרתי והוא נישק אותי שוב והרגשתי כמו מלאך.
"בנים נתקעתם בחדר בואו כבר יש עוד מתנות לפתוח" אמא שלי אמרה וצחקתי צחוק קטן והתכרבלתי בהארי "בוא נחזור" אמרתי לו "בסדר לו" הוא אמר ויצאנו מהחדר וחזרנו לכיוון הסלון.
"מה קרה לכם שם נתקעתם שניכם בחדר?" אמא שלי אמרה "לא אל תדאגי אמא פשוט דיברנו כמה דקות" אמרתי "אה דיבורים?" פיזי אמרה והנהנתי "שלא תחשבו על זה אפילו אתן קטינות כולכן כולל את לוטי" אמרתי "אני? לחשוב כחול? מה פתאום?" לוטי אמרה (אני בי לייק:~ה.כ) "בסדר לוטי שמענו אותך" אמרתי.
"טוב לוטי לואי יאללה תפסיקו עם השטויות שלכן ותפתחו את המתנות שלכם" אמא שלי אמרה "לואי אפשר דקה?" הארי אמר "כן" אמרתי והלכנו ביחד למטבח "שוב מבזבזים את הזמן טוב יאללה אני ממשיכה בלעדיו" לוטי אמרה "בסדר תמשיכי בלעדיו" אמא שלי אמרה ופשוט נאנחתי.
"אני צריך ללכת אבל אני אחזור עוד מעט זה בסדר מבחינתך?" הארי אמר "כן למה אתה אפילו לוקח אותי בשביל זה?" שאלתי "בשביל זה" הוא אמר ונישק אותי נשיקה קטנה על השפתיים והרגשתי שאני נמס 'שיט באמת נפלתי לזה חזק מידי' חשבתי לעצמי (אה לא באמת? בכלל לא ציפינו זאת ~ה.כ) "אה הגיוני בוא אני אלווה אותך לדלת" אמרתי
"ביי הארי נתראה מתישהו" אמרתי וצחקקתי צחוק קטן והוא חייך. סגרתי את הדלת וחזרתי אל הסלון כשהגעתי לשם היה לאמא שלי ולוטי ופיזי חיוכים מוזרים וזה היה חשוד "מה?" שאלתי בתמימות "רק ידידים מבית ספר אה?" פיזי אמרה והשאר הנהנו "כן יש בעיה עם זה?" אמרתי "כי שמעתי נשיקות מהמטבח" לוטי אמרה "נשיקה על הלחי שמעת על זה?" אמרתי "כן ברור אבל זה לא אמין" לוטי אמרה והתעלמתי ממה שהיא אמרה כי היא צודקת.
סיימנו לפתוח את המתנות וקיבלתי כל מיני תקליטים לטלפון וכל מיני דברים לטלפון ואפילו טלפון חדש אני חשבתי שאמא שלי קנתה רק ללוטי אחד כזה "תודה אמא על הכל" אמרתי וחיבקתי אותה חיבוק גדול.
נשמעו שוב דפיקות בדלת ולפחות הפעם אני יודע מי זה, זה הארי שחזר לא יודע למה כן אני יודע שהוא אמר שהוא יחזור אבל הוא לא אמר לי למה. (אני כן לגלות לך?~ה.כ) "היי הארי שכחת משהו?" אמרתי וסימנתי לו עם השפתיים 'תזרום איתי' והוא הנהן "אה כן נראה לי שכן אולי בחדר שלך אפשרי לבדוק?" הוא שאל והנהנתי.
"טוב אמא סיימנו נכון? תודה על הכל אני אקח הכל לחדר שלי בייייי" אמרתי ומשכתי את הארי איתי לכיוון החדר שלי "רק חברים הוא אומר" שמעתי את פיבי אומרת אפילו היא שמה לב? אה אחלה מדהים.
"שלום הארי" אמרתי בקול חלש כדי לנסות להישמע סקסי כזה וזה נראה לי די הצלחתי כי הארי התקרב אליי ואני התרחקתי בכל צעד שעשה עד שהגעתי לקיר "הבאתי לך מתנה אני די חושב שתאהב אותה" הארי אמר "מה אבל אבל לא קניתי לך כלום זה לא-" אמרתי נקטעתי על ידי דבריו של הארי "אל תדאג לא ביקשי ממך כלום נו תפתח".
פתחתי את המתנה שהארי הביא לי וראיתי שם משקפיים ובהתחלה לא הבנתי מה זה אומר למה משקפיים "משקפיים?" שאלתי "אלו משקפיים מיוחדים תנסה אותם" הארי אמר ושמתי את המשקפיים עליי.
בהתחלה לא הבנתי מה קורה עד שהבחנתי במשהו מוזר ראיתי צבעים, פתאום אני רואה כחול ירוק אדום סגול ולא רק שחור לבן (להזכירכם לואי עיוור צבעים הוא רואה רק בשחור לבן~ .הכ) כל כך שמחתי שחיבקתי את הארי כל כך עד שכמעט לא יכל לנשום כמו שצריך "תודהתודהתודה" התחלתי להגיד מהר כל כך שנראה לי לא שמו לב למה שאני אומר
"אמא אמא אמא" אמרתי שבאתי לסלון וראיתי את הארי מאוחרי "וואו הסלון נראה כל כך יפה" אמרתי "מה קרה לו?" אמא שלי שאלה את הארי "לואי אתה זוכר שאתה חי פה מאז שנולדת בערך נכון?" אמא שלי אמרה "הבאתי ללואי מתנה שהכנתי בעצמי עבדתי על זה הרבה זמן עדיין לא נתתי לזה שם אבל אלו בעצם משקפיים שאפשר לראות איתם את כל הצבעים" הארי אמר והייתי בשוק הוא הכין את זה לבד? כמה זמן זה לקח לך "כמה זמן זה לקח לך כל זה?" שאלתי "אממ אני זוכר שהייתי קטן שמעתי על ילד שלא רואה צבעים ושאלתי את אמא שלי מה אפשר לעשות עם זה היא אמרה לי שכלום ואז עשיתי מן מיני מחקר והתחלתי לעבוד
כן זה לקח לי קצת זמן כי לא ידעתי מי הבן אדם ורציתי שזה יהיה מיוחד שאתן לו את זה ומצאתי" הארי אמר וזה ריגש אותי עד דמעות "תודה הארי" אמרתי וחיבקתי אותו חזק והוא חיבק אותי בחזרה והרגשתי מוגן מאוד.
"הם כאלו חמודים" לוטי אמרה מרחוק וצחקתי "אני נראה לי מפתחת אובססיה חדשה אמא את איתי נכון" פיזי שאלה ואמא שלי הנהנה ואני שמתי יד על הראש (🤦~ה.כ) כלא יאמן "אוי לא אני הבנתי משהו" אמרתי וכולם הסתכלו עליי במבט של 'מה הבנת?' "אם אני אספר את זה לנייל הוא יפתח אובססיה גם לא טוב" אמרתי וכולם הנידו בראשם, "מה זה הגיוני אני לא צריך שתפתחו אובססיה למשהו שלא קיים נכון?" אמרתי והארי חייך "תודה על הכל הארי" "בבקשה" הוא אמר.
"אני אלך לילה טוב לכם משפחת טומלינסון ולואי נתראה בבית ספר אני מתאר לעצמי ביי תודה לכם על הכל" הארי אמר ואני חייכתי ונופפתי לו לשלום. "טוב אני הולך לישון אני עייף לילה טוב לכם" אמרתי
השעה הייתה מאוחרת והעיניים שלי החלו להירדם להם לבד, כיביתי הכל שמתי את המשקפיים החדשים שלי בצד ונרדמתי
היום הזה היה בין הכי טובים שלי ואני מרגיש שזכיתי ובגדול!
YOU ARE READING
Black And White
Fanfiction"יש לי מצב בלתי הפיך ואין לי בעיה איתו, כי למרות הכל הוא תמיד יגרום לי להרגיש שאני רואה הכל, לא משנה המצאות ולא משנה שום דבר אני והוא נועדנו להיות!" לואי ילד בכיתה י' והחיים שלו אכזריים אליו, הוא נולד כעיוור צבעים רואה רק בשחור ולבן, לא רק זה הוא סו...
