נקודת מבט לואי
טריגר אלימות וביטחון עצמי נמוך
קמתי בבוקר וידעתי שהיום הזה הולך לחזור על עצמו מבחינת הכל, חוץ מהמערכת. ההצקות של הארי יחזרו את זה שבטח אני לא אמצא את ליאם ונייל ושהשיעורים האלה יהיו מעצבנים ושיהיו לי שיעורי בית, או שיהיה קטעים שיסמנו משהו בעוד צבעים וכרגיל אני לא אבין.
אני קם כרגיל כמו כל יום והולך להתקלח במקלחת שלי בחדר, יש לי מקלחת בנפרד כי אני בן יחיד מכל הבנות שאני חי איתם ואני צריך פרטיות כמובן למרות שפה זה לא ממש קורה אבל נזרום.
אני כבר מוכן רק צריך לצאת לכיוון בית הספר, היום אין לי חשק לאכול את האמת אז אמרתי לאמא שלי שאני חייב למהר ויצאתי לכיוון בית הספר.
כשהגעתי לבית הספר, ישר ראיתי את נייל וליאם והודיתי על כך כי לא רציתי להסתבך עם הארי היום למרות שזה לא היה משנה הוא היה מציק לי בכל זאת. "הלו מאונשים" אמרתי שראיתי את ליאם ונייל "מאונשים? כאילו אנשים? למה אתה רובוט?" נייל שאל וצחק קצת ואני בראשי חושב 'כן בערך' אבל התעלמתי ממחשבה זו כי אני לא באמת רובוט אני פשוט מחשיב את עצמי כזה, למה? כי זה כיף וכולנו יודעים שרובוטים יותר חמודים מאנשים נכון?, "לא אבל זה כיף להגיד את זה, זאת מילה מצחיקה" אמרתי וכולנו צחקנו ביחד.
אחרי ששמענו את הצלצול אני נייל וליאם התקדמנו לכיתה וראיתי את הארי מהצד, הוא דיבר עם עוד מישהו שלא הצלחתי להבין מי זה אז התעלמתי מזה, אבל אז ראיתי את הארי מסמן עם ידו שאני אבוא אליו "חברה א-אני כבר ב-בא" אמרתי עם קצת גמגום אני לא יודע אם הם שמעו או לא אבל אם לא שמעו טוב שכך.
איך שהגעתי להארי הבן אדם שהוא דיבר איתו הלך ולפני ששמתי לב הוא דחף אותי כנגד הלוקרים כרגיל והרביץ לי, אני כבר רגיל לזה אבל עדיין נאנק מכאבים ושוכב על הרצפה "תסתכל עליי פאגוט אתה מכוער אף לא אוהב אותך למה אתה לא מבין את זה?!" הוא צועק עליי והמילים האלה קרעו את ליבי כמו אלף סכינים ואני פשוט נשברתי והתחלתי לבכות כמו מפגר, כי אני יודע שזה אמיתי אני יודע ומבין את ההרגשה, ועוד משהו שאני יודע זה שאני אהיה לבד כי אין מישהו שיהיה לצידי "סטיילס גש למשרד שלי עכשיו!!" שמעתי את המנהל אומר ואני לא הקשבתי כי זה לא קשור אליי.
ההרגשה של ההשפלה כל יום מחדש הורגת אותי מבפנים הרי למה שלאנשים יהיה אכפת, לכולם יש פתאום ביטחון עצמי ויכולים להגן על עצמם ולא אכפת להם מאחרים, אבל יש בעיה יש אנשים שסובלים ממש ואנשים מעדיפים פשוט להסתכל מהצד ומה שקורה זה שלא אכפת יותר לאף אחד הארי צודק למה בכלל הם חברים שלי?. למה אין בן אדם אחד שאני מרגיש שאני אוהב כמו שהייתי רוצה שיאהבו, אולי אני לא מרגיש כל כך לבד כל הזמן, אבל יש רגעים שזה פשוט זה ההרגשה של הלבד. למה אני עדיין פה? אני כבר מיואש
היום לימודים שלי הסתיים בגלל המכות המנהל החליט לשחרר אותי הגעתי הבייתה אחרי נסיעה קצרה והתעלמתי מאמי שיושבת בסלון, היא כנראה לא עובדת היום אז היא נשארה בבית. כשנכנסתי לחדר אני פשוט נכנסתי למיטה והתחלתי לבכות כמו ילד קטן, אני מרגיש פשוט ילד מגעיל למה אני צריך להיות במקום שאני לא רוצה להיות בו? אני לא רוצה את זה. ההשפלות והכאב והכי חשוב ההרגשה שהורגת אותי כל יום מחדש אני לא יכול לסבול את זה, את המחשבות האלה שאומרות לי כל הזמן שאולי החברים היחידים שלי הם לא באמת חברים טובים והמורה הכריחה אותם להיות איתי כי אני לבד פשוט לבד.
'אתה מטומטם חסר עמוד שדרה' 'למה לא מתת כבר?' 'פאגוט' 'עיוור' המילים האלה חוזרות לי בראש כל יום כל פעם שאני לבד בחדר שלי וזה לא עוזר למצב בכלל, אני מכניס את עצמי ללחץ ואז משם אני רק רוצה למות כי אני מרגיש פשוט כישלון ואין לי סיבה פשוט לחיות ככה. הרגשתי שאני נרדם ונכנסתי לשינה עמוקה.
הסתכלתי במראה שממולי אני לבוש יפה ולא הבנתי למה?, אני לא מתלבש ככה ביום יום כרגע אני נראה כאילו אני בחתונה של מישהו רק שאני החתן ולא הבנתי את זה, כי אני לא יכול להתחתן אני צעיר מידי. אבל עכשיו אני נראה באיזור גיל ה30 אולי 28 "אתה מוכן?" שמעתי קול מאחוריי והסתובבתי וזו הייתה אמא שלי ורציתי להגיד למה אני מוכן אבל לא הצלחתי ופשוט הנהנתי.
אני פתאום יוצא החוצה ואני מגלה שאני מתחתן אבל עם מי? אני הולך לכיוון החופה ואני לא מזהה את הפנים של בעלי או אשתי לעתיד, כי הן מטושטשות וקשה להבין ככה. ככל שאני מתקרב יותר ככה יותר קשה לי להבין מי זה\זאת.
"האם אתה מוכן להקדיש את חייך בטוב וברע בעושר ובעוני?" הכומר אמר "אני מסכים" אמרתי "והאם אתה מוכן להקדיש את חייך בטוב וברע בעושר ובעוני?" הכומר אמר שוב ורציתי כל כך רציתי להבין מה הולך פה אך לפני שהבנתי עם מי ומה הולך.
קמתי התחושה הכי רעה מהחלום הזה לעזאזל אני חייב לדעת מי זה היה, מי הבן אדם שאיתו ארצה לבזבז את כל החיים? אולי מישהו בשם ניק או לא יודע מי אולי מישהו שאני עוד לא מכיר או בן אדם שאני מכיר ואולי לא אוהב?. את זה צריך לדעת שהעתיד יבוא כי העתיד צופן לנו המון חידות.
YOU ARE READING
Black And White
Fanfiction"יש לי מצב בלתי הפיך ואין לי בעיה איתו, כי למרות הכל הוא תמיד יגרום לי להרגיש שאני רואה הכל, לא משנה המצאות ולא משנה שום דבר אני והוא נועדנו להיות!" לואי ילד בכיתה י' והחיים שלו אכזריים אליו, הוא נולד כעיוור צבעים רואה רק בשחור ולבן, לא רק זה הוא סו...
