Black And White

3

נקודת מבט לואי

קמתי בבוקר, והכל מרגיש לי מוזר לא יודע למה, אני מרגיש מסוחרר מאוד ועייף הכל הזה היה מוזר הוא נגע לי ללב לא יודע למה, הוא גם מאוד סקרן אותי ואני עכשיו חייב לדעת מה קרה!.

הלכתי לכיוון המקלחת שלי כדי לשטוף פנים ולצחצח שיניים נו כאילו להתחיל את היום והסתכלתי במראה 'אוף אני נראה נורא למה יש לי כל כך הרבה סימנים על הפני' חשבתי לעצמי. שנייה לאחר מכן נזכרתי במה שהיה אתמול, הסכימו לי להישאר בבית בגלל מה שקרה עם הארי והכל, אז פשוט המשכתי בעיסוקיי והלכתי למיטה בחזרה.

החלטתי היום להיות פרודוקטיבי ולעשות כמה שיותר דברים שאני צריך לעשות למרות החולשה שלי, עשיתי רשימה והתחלתי לעבוד על זה. לא היה לי היום הרבה משימות, אלו היו משימות בעיקר קלות כי לא רציתי לאמץ את הגוף שלי יותר מידי הוא עדיין מאוד כואב מאתמול.

לאחר כמה זמן קמתי מהמיטה וחשבתי לעצמי 'אני בכלל לא מאמין שיכולתי לקום מהמיטה עדיין מאוד כואב לי מהמכות אתמול אבל קצת פחות'. הצלחתי לתפקד למזלי אבל עדיין הכאב הנפשי לא עבר, אני מרגיש שאני לא מסוגל עם האלימות הזאת, שזה כואב לי מאוד ואני לא מסוגל לעשות עם זה כלום וזה הכי כואב.

~הקבוצה של המפגרים בע"מ~

נייל: 'היי טומו איך אתה? יותר טוב?

ליאם: 'למה אתה חופר נייל אולי הוא עדיין ישן? אתה משתמש ביותר מידי מילים' 

נייל: 'כולה 6 מילים שכולן קצרות מה אתה רוצה?'

ליאם: 'יותר מידי'

נייל: 'לא זה לא זה מספיק לפחות לא היו לי שגיאות כתיב אחמאחמאחאמ ליאם'

ליאם: 'היי אין לי שגיעות כתיב אל תשאקר' (זה בכוונה~ ה.כ)

נייל: כן אז מה זה? חתיכת מפגר

ליאם: 'זה בכוונה אידיוט' 

אני: 'בוקר טוב מה קרה על מה החפירות? כן אני בסדר קצת יותר טוב מאתמול רק אל תשגעו אותי!'

ליאם: 'מעולה אתה רואה נייל זה נגיד לא חפירות'

נייל: 'מה עשיתי?? אני רק רוצה פיצה'

לאחר כמה זמן הם התקשרו אליי ודיברנו, זה באמת עשה לי את היום אתם לא יודעים כמה, אולי המצב שלי זוועתי, אבל אני לא מרגיש אותו כל הזמן, שזה טוב נראה לי.

היו דפיקות בדלת והתחלתי להילחץ אני לא זוכר שמישהו אמור להגיע היום, זה מאוד מוזר. ההחלטה הייתה לפתוח את הדלת כי כנראה אני היחיד ששמע את זה, כשפתחתי את הדלת ראיתי את נייל וליאם וישר עלה לי חיוך קטן על הפנים "היי מה אתם עושים פה? תכנסו" אמרתי להם והם נכנסו.

"באנו להפתיע אותך שדיברת איתנו נראית קצת מצוברח" ליאם אמר והנהנתי "כן אם מישהו שואל אני הצעתי את הרעיון" נייל אמר וליאם נתן לו מכה קטנה על הכתף "שקרן" ליאם אמר ונייל העמיד פנים שכואב לו "אחח החיסון" הוא יבב ואני גיחכתי לעצמי, הם מבדרים מה אני אעשה?. 

"טוב מה אתם רוצים לעשות?" שאלתי אותם ברגע שהתיישבנו על הספות "יש אולי איזה סרט שאפשר לראות או משחק שאפשר לשחק?" נייל שאל ואני הנהנתי, וחשבתי לעצמי איזה משחק או סרט אפשר לשחק, ואז הרעיון הופיע לי "החלטתי קודם נשחק ואז נראה סרט מי בעד?" אמרתי ושניהם הרימו את היד 'מעולה זה הולך להיות כיף' חשבתי לעצמי.

התחלנו לשחק לא מזמן, והמשחק שבחרתי הוא משחק שאני ונייל וליאם היינו משחקים שהיינו קצת קטנים יותר מהיום, ואיך שזה התחיל הם ישר התלהבו ושמחו ואני גם כי התגעגעתי לימים האלה שהיינו משחקים בזה ביחד, אבל הכל זה היה בעבר והעבר לא חוזר.

היינו שקועים במשחק שלנו עד ששמענו דפיקה בדלת, ולא הבנתי מי זה יכול להיות כי אין לי עוד אנשים שאני מכיר טוב חוץ מליאם ונייל שזה מוזר ועצוב בו זמנית. "מישהו עוד אמור להגיע?" שאלתי את הבנים והם הנידו בראשם, ובגלל שאני חמוד וגם סקרן הלכתי לפתוח את הדלת.

כשפתחתי את הדלת הופתעתי לגלות מי שם זה היה הארי, איך הוא הגיע לפה מאיפה הוא יודע את הכתובת של הבית שלי? זה נהיה מוזר בואו למה שנער כזה יהיה פה, במיוחד שזה הארי. אולי הוא בא להתנצל או להגיד שהוא מטומטם או לא יודע? אבל מה שאני יודע שעכשיו אני אמיץ (לרגע הזה כן לא לתמיד) כדי להתמודד איתו.

"מה אתה עושה פה באת להשפיל אותי ולהרביץ לי גם פה?, בבית האישי שלי כנראה שלא מספיק לך אחלה!" אמרתי בכמעט לעג די התכוונתי למילים שלי, כי די נפגעתי יותר מדי ממנו בזמן האחרון או בכלל, כי הכל דקר הכל כאב והכל עדיין כואב. 

הארי לא אמר כלום הוא רק התקרב אליי ואני התרחקתי אוטומטית הוא המשיך ואני עדיין התחמקתי עד שלא יכולתי לחמוק ממנו יותר . אני קצת התחלתי לפחד מכמה סיבות א. אני לא לבד פה, ליאם ונייל איתי ושומעים הכל, ב. אני פחדן ולא יודע באמת להתמודד עם הדברים האלה ג. אין לי נראה לי עוד סיבות תחשבו שיש עוד.

"כן הארי למה אתה פה זה שלא תדבר איתי לא יעזור לך בכלום אתה יודע, אני מעדיף פשוט ללכת אז תעזוב ואני אעזוב וביי" אמרתי ובאתי ללכת אבל הארי עצר אותי ותפס את היד שלי בחוזקה. 'מה הוא כבר רוצה זה שימשוך את הזמן שלו לא יעזור לו למצב הוא מודע לזה נכון?' חשבתי לעצמי.

הוא הסתכל עליי במבט כזה שלא יכולתי להתעלם ממנו ואז קרתה הטעות הנוראית שלא ציפיתי לה...