Black And White

6

נקודת מבט לואי

השבוע שלי עבר מהר מאוד, אפילו המצב היה מוזר מאוד כי הארי לא כל כך הציק לי אולי רק פעמים אחדות, ומשהו עובר עליו בטוח ואני לא יודע מה זה! זה מאוד מסקרן אותי, אבל גם אני מרגיש מוזר פתאום אני מנסה להבין מה אני מרגיש כי אולי אני מרגיש חופשי? כי לא מציק לי יותר אבל אני מרגיש גם עצוב כי אולי אהבתי את חברתו של הארי לידי גם אם המטרה לא הייתה טובה.

יכול להיות שהארי מעדיף להשתנות ולא לעשות את מה שכולם עושים כי זה 'מגניב', אבל הסיכויים שזה יקרה אפסיים אז אני לא מאמין שקורה משהו חריג אצלו  כאילו כזה חריג בשביל שלא יציק לי או ידבר איתי בכלל, זה נשמע לי מאוד מוזר אני מודה אין לי מה להגיד מה עושים במקרים כאלה? נראה לי מחכים. זה פתרון טוב לא? טוב אל תשאלו אותי אין לי מושג באמת 

עכשיו סופ"ש ואני עם החברים הכי טובים שלי אני יודע איזה כיף?, אבל לא אלו לא ליאם ונייל אלו הספרים שלי.
הם גם לא דיברו איתי כל כך את האמת ואפילו לא קבענו להיפגשף, אנחנו בדרך כלל מדברים רק בבית ספר אז אין לי מושג מה קורה איתם, חוץ מזה אני מאוד אוהב לקרוא ספרים בכללי ובמיוחד של רומנטיקה ומתח ודרמה. את האמת לא משנה לי הסגנון העלילה זאת שקובעת בסופו של דבר וגם אם הסוף טוב כי אם הוא והכתיבה מעולה אז הספר לא נחשב טוב אבל אם זה הפוך זה גם לא כזה טוב! ככה שזה קשה להחליט.

נגיד הספר האחרון שקנו לי והתמכרתי אליו בטירוף היה עוצר נשימה (Heartstoppers) הוא ספר על שני בנים שמתאהבים אחד ביסקסואל שהיה סטרייט ואחד גיי שיצא מהארון אין הרבה הבדל בין הגילאים, אבל האהבה שלהם אחד לשני עצומה וכל כך מעוררת השראה בבני נוער, יש כאלה שקשה להם לצאת מהארון וזה נותן מוטיבציה להם לצאת גם אם התגובה של ההורים לא תהיה טובה ושזה בסדר לאהוב מי שרוצים בן\בת\נון-בינארי\כל מגדר\מין בעולם זה לא משנה, כי אהבה זה לכולם!.

"כן לואי למה לא יצאת מהחדר שלך כל היום? תן לי לנחש הספרים נכון?" אמא שלי שאלה שנכנסה לחדרי והסתכלתי עליה והנהנתי "אני מכריז על לואי טומלינסון כאשם" אמרתי וצחקתי ואמא שלי צחקה איתי, כיף לי לפעמים להגיד משפטים של בית המשפט כדי לעשות את עצמי חכם אבל זה בשביל הצחוק כמובן "בוא לאכול האוכל יתקרר" היא אמרה וקמתי מהמיטה ושמתי משהו קצת יותר מחמם על עצמי והלכתי לאכול עם המשפחה.

הסופ"ש עבר ואתם יודעים מה זה אומר? חוזרים לראות אנשים ואת הבית ספר, התארגנתי מהר ויצאתי בתקווה שהבגדים טובים, בדרך כלל אמא שלי בוחרת לי בגדים והיום היא כנראה עשתה את זה גם אבל אני לא יודע מה אני לובש אז ככה שזה לא משנה הרי מה זה לבוש? רק פיסת בד שמכסה את גופנו (וואו כזה ספרותי אלוהים~ ה.כ). 

הגעתי לבית ספר וראיתי את הארי ולא ידעתי מה לחשוב באותו רגע פתאום אני רואה שהוא קורה ואני מרגיש שזה דז'ה וו פתאום והוא הולך להרביץ לי, אבל זה לא קורה "אני צריך לדבר איתך.... לבד" הארי אמר ואני הנהנתי והלכנו למקום שאנחנו בו יכולים לדבר שאף אחד לא ישמע

מה הוא רוצה ממני שוב להרביץ לי? לשקר לי אבל לגרום לי להאמין לו שוב? אני תמיד נופל בשקרים שלו וזה כואב לי ונמאס לי, אבל אין לי מה לעשות עם זה. המילים שלו חודרות כמו סכינים ללב שלי ולא עוזבות אם הוא רק יודע, אם רק כולם היו יודעים מה אנשים אחרים עוברים, והיו יודעים לעזור להם במקום רק לשפוט אותם להעליב אותם לגרום להם להרגיש אפסים והכי גרוע לגרום להם לסיים את חייהם.

"לואי אתה איתי?" הארי אמר ושוב חזרתי למציאות האומללה שלי "כן הארי אני פה לאן הלכתי?" אמרתי "שב" הוא אמר וזה נשמע כמו קול של ציווי אז לא התנגדתי זה לא שכדאי לי להתנגד "טוב לואי אני צריך את עזרתך במשהו" הארי אמר וישבתי שם פעור פה "ממני? עזרה? וואו מה עוד יכולתי לבקש אלוהים הייתי אולי מבקש לזכות בטוטו" אמרתי בלעג וצחקתי צחוק מריר קצת הרי שלמה יצטרך עזרה?.

"למה אתה לא מאמין לי? אם כבר לא הייתי שואל אותך" הארי אמר "כי למה שתשאל אותי הילד ההומו שאף אחד לא מדבר איתו כי הוא 'מדבק' ושיש לו רק שני חברים טובים ויש לו בן אדם שמתעלל בו כי לא באמת אכפת לו מאחרים כי הרי למה שלמישהו יהיה אכפת נכון?" אמרתי והשפלתי את מבטי.

"אני מצטער" הארי אמר ואני התסכלתי עליו בשוק מצטער? הארי סטיילס מצטער? אין סיכוי שזה הולך ביחד המשפט הזה "אני לא מאמין לך ואני לא מצטער אולי אתה מציק לי גורם לי להרגיש חלש ואפסי אבל אני אקום בחזרה חזק יותר" אמרתי והתכוונתי ללכת אבל החזיק את ידי "אני באמת מצטער בבקשה תסלח אני צריך את עזרתך לואי" הארי אמר ואני הנדתי בראשי "בשביל להשיג את עזרתי תצטרך להוכיח את זה" 

הלכתי משם כאילו הסיפור הזה וכל השיחה הזאת לא קראה מעולם ואני לא מבין למה אני מרגיש נורא כל כך הרי עמדתי על שלי מול הארי אבל הלב שלי מתכווץ ואני מרגיש נורא. זה יעבור נכון?