נקודת מבט לואי
הבוקר הגיע ואיתו הגיע גם החזרה ללימודים, וזה מבאס כמו תמיד. במיוחד אחרי חופשה כזו לא נשכחת, ראיתי את הבגדים שאמא שלי הכינה לי לבית ספר והתחלתי להתארגן לצחצח שיניים ולהתלבש.
כאשר סיימתי נזכרתי במשקפיים שהארי נתן לי והרכבתי אותם עליי והלכתי למראה כדי לראות איך אני נראה, נראיתי יותר טוב איתם יותר מאשר בלעדיהם, וזה קצת משמח אותי כי אף פעם לא חשבתי שאראה טוב בזה (ניסיתי למצוא משקפיים ולערוך באתר מסוים תמונה של לואי אבל לא הלך לי כזה טוב אז ויתרתי עדיף שתדמיינו~ ה.כ)
שמעתי שחייגו אליי אז עניתי לטלפון "היי בוקר טוב" אמרתי "היי לואי אתה מוכן?" הארי אמר "כן אבל למה?" שאלתי בתמימות "לבית ספר אני בא לקחת אותך" הוא אמר וחייכתי לעצמי "כן אני מוכן לצאת?" שאלתי "כן תצא כמה דק אני פה הסבבה?" הוא שאל והנהנתי "כן הארי" אמרתי כשנזכרתי שהוא לא רואה אותי ואחרי שאמרנו להתראות אחד לשני נתקנו את השיחה.
שמעתי צפירות מבחוץ ורצתי אל הדלת ולפני שיצאתי אמרתי לאמא שלי ולאחיותיי שלום ויום טוב ובטח אחרי שיצאתי הם הסתכלו אחת על השנייה בפרצוף החשוד הזה לפחות כך חשבתי, או שהן בטח מסתכלות מהחלון לראות מה קורה נכון?.
"היי לו בוקר טוב" הארי אמר כאשר נכנסתי למכונית שלו "היי האזה בוקר טוב גם לך" אמרתי ונישקתי אותו בלחי "מה לחי מה אתה סבתא? אני רוצה נשיקה אמיתית טובה כזאת" הארי אמר וצחקקתי, נישקתי אותו בחזרה בפה, הנשיקה הייתה להוטה וזורמת וכזאת חמודה שנשאר טעם לעוד "זאת נשיקת בוקר שמעת?" הארי שאל והנהנתי "למדתי את הלקח עכשיו בוא ניסע שלא נאחר" אמרתי והארי הסכים איתי והתחיל לנסוע.
"רגע סתם שאלה למה נישקת אותי כמו סבתא בהתחלה?" הארי שאל "כי בטח המשפחה שלי הסתכלה מהחלון מה אני עושה כי רצתי כמו מטורף קצת לדלת כדי לראות אותך" אמרתי ובתגובה השפלתי את מבטי והסמקתי קצת "אוו זה כזה חמוד לו ופעם הבאה לא להשפיל מבט אני לא מסכים לך טוב?" הוא אמר שאל כזה והנהנת
כשהגענו לבית ספר ראיתי את נייל וליאם ונופפתי להם לשלום "בוא נלך להגיד שלום לנייל וליאם" אמרתי והארי התקדם איתי. "היי נייל היי ליאם" אמרתי "היי לואי והיי הארי? מה הוא עושה פה?" נייל שאל "אממ סיפור ארוך אבל בשתי מילים אנחנו ביחד" אמרתי "מה?" ליאם ונייל אמרו באותה שנייה "אמממ הפתעה?" אמרתי שאלתי כזה והם עדיישכבה הזרתן היו בשוק.
הצלצול לשיעור הראשון הגיע והתקדמנו אני הארי נייל וליאם לכיוון השיעור, זה שיעור שכולנו בו ביחד שזה ספרות "על מה נראה לכם יהיה השיעור?" הארי שאל "בטח על ההצגה של סוף שנה של רומיאו ויוליה" אמרתי וכולם הנהנו.
ישבתי ליד הארי ונייל וליאם ישבו מאחורינו, וסתם כולנו דיברנו עד שהמורה נכנסה "בוקר טוב יום האישה שמח! אנא נתחיל בשיעור" המורה אמרה וכולם התיישבו במקומות והוציאו ציוד לשיעור.
"המורה למה אין יום הגבר?" תלמיד אחד אמר לפתע והסתובבתי כדי לראות מי אמר את זה וישר הבנתי זה היה סטאן הילד המעצבן של כל השכבה הזאת "כן מה זה למה אנחנו לא חשובים" הצטרף ג'ייק ילד אחר "אם היינו כל כך לא חשובים למה אנחנו פה?" אמר דרק עוד ילד מהכיתה המפגרת שלי.
"כי בלי נשים בעולם חצי ממכם לא היה פה, הן יותר סובלות ממה שנראה לכם אז כדי לכם לשתוק כי לפגוע בדבר מסויים בלי לדעת את ההשלכות שלו זה מיותר אז די" אמרתי והכיתה הייתה בשוק "מה זה נושא רגיש אצלי אני שונא שפוגעים בנשים הם כאלה מדהימות וכל כך וצריך להעריך את זה גם אם האדם נולד לפני זה לא אומר שלאישה יש פחות חשיבות מאיתנו" אמרתי והמורה התחילה למחוא כפיים והשאר הצטרפו "תודה" אמרתי בביישנות.
הארי התקרב אליי כשישבתי "כל הכבוד לך בייבי אני כל כך גאה בך" הוא לחש לי והסמקתי כמו מפגר באמצע הכיתה ובאמצע השיעור "טוב לאחר הנאום המרגש בואו נמשיך בשיעור יש לנו עוד הרבה מה להספיק" המורה אמרה והכיתה השתתקה והקשיבה למהלך השיעור.
היום נגמר ואני הרגשתי כל כך שמח על מה שאמרתי בשיעור היום "לואי לואי? אני יכול לבוא אלייך?" הארי שאל אותי "כן כן אתה יכול אני מקווה רק שהמשפחה לא תפריע לנו ב-" אמרתי ונעצרתי על ידי צחוקו של הארי הוא היה מלאכי "תפריע במה? מה אתה רוצה לעשות שאני לא יודע?" הוא אמר והבנתי 'שיט זה לא מה שהתכוונתי אליו' "אני- אני זה לא מה שהתכוונתי" "זה בסדר לואי אני יודע שזה לא מה שהתכוונת אליו טוב תקשיב אני אבוא אלייך עם כמה בגדים אוקיי כי אולי אשן אצלך אפגוש אותך עוד מעט" הוא אמר וחייכתי.
שמעתי נקישות על הדלת של חדרי ופתאום הדלת נפתחה לפני שעוד הפסקתי להגיב וראיתי שזה הארי וצעקתי בקול קטן "האזייי" וחיבקתי אותו "מישהו ילדותי היום התגעגעת אליי?" הוא שאל 'זה נורא להיות ילדותי וקטן קצת לפעמים כנראה שכן' חשבתי לעצמי וחזרתי לעצמי "כן התגעגעתי" אמרתי בקול כזה קצת בוגר כזה.
"נפגעת ממה שאמרתי נכון?" הוא שאל לפתע והוא ידע את התשובה לכך כי אם הוא לא היה יודע, הוא לא היה עכשיו מתקרב אליי עד שאני נצמד לקיר ומנשק אותי בפראיות ובכוונה לסליחה הרגשתי את זה על השפתיים העדינות והמתוקות שלו.
'בכל רע יש טוב' חשבתי לעצמי וזה היה נכון כי ידעתי באותו רגע שהארי לא יפגע בי ומהרע שעברתי בגללו יצא מזה טוב שאני מקווה שיישאר ככה.
הגיע הלילה ואיתו העייפות שלי "רוצה לישון בייבי?" הארי שאל אותי והנהנתי, עלינו על המיטה שלי והתכרבלנו. הרגשתי בטוח ככה כמו שלא הרגשתי הרבה זמן ונפלתי לשינה ארוכה.
YOU ARE READING
Black And White
Fanfiction"יש לי מצב בלתי הפיך ואין לי בעיה איתו, כי למרות הכל הוא תמיד יגרום לי להרגיש שאני רואה הכל, לא משנה המצאות ולא משנה שום דבר אני והוא נועדנו להיות!" לואי ילד בכיתה י' והחיים שלו אכזריים אליו, הוא נולד כעיוור צבעים רואה רק בשחור ולבן, לא רק זה הוא סו...
