אזהרה: חתולים ברמה גבוהה

פרק 5

מתי מישהו באמת יקרא מה שיש פה.

•••

כשהבית ספר נגמר, סאני הולך לקנות עכבר מצייץ למיאו בחנות החיות שליד הרחוב שלו. מיאו אוהב משחקים, וסאני אוהב לקנות דברים למיאו, אז זה ניצחון לשניהם. חוץ מזה, אולי המוכר הזה שהוא הרג יהיה שם, וסאני יוכל לנסות להתנצל שוב.

הוא פותח את הדלת של החנות ומסתכל פנימה.

המוכר באמת נמצא שם, ולמרות שסאני קיווה שזה מה שיקרה, הוא לא יכול לעצור את עצמו מלהוציא נשימה חדה של הפתעה. הוא עושה זאת שוב, ואפילו יותר חזק, כשהוא רואה מה אותו מוכר עושה.

תולה שלט, שעליו כתוב שהוא חירש.

סאני נהיה עצוב.

הוא הולך אל המוכר בהיסוס, שנראה כאילו הוא מסתבך עם נייר הדבק. עד שסאני מגיע אליו הוא כבר מסיים לתלות את השלט, והבעה מוזרה עולה לו על הפנים. סאני לא מצליח לפענח מה זה אומר.

הוא נעצר ליד המוכר החירש ומחכה שישים לב אליו. לא היה סיכוי שהוא עומד לגעת בו שוב, אחרי מה שקרה בפעם הקודמת. והמוכר באמת מסתובב ומסתכל עליו, וסאני מוכן לתקוף אותו בכל מקרה שיגיע, אבל הבחור רק מנופף אליו.

סאני מנופף בחזרה.

מוכר: היי! זה אתה!

סאני מהנהן במהירות, ומצליח בזמן הזה לקלוט את מה שכתוב על תג השם של המוכר. דניאל.

סאני: לא זיהית בגלל הרטייה?

הוא מכניס את ידו מתחת לבד הרטייה ונוגע בעין הפצועה. הוא יכול להרגיש צלקות מסכין מתחת לאצבעותיו. הוא מרגיש גם דם.

דניאל: תתחדש.

סאני: תודה. אני חושב שזה מוסיף לי אופי.

דניאל: זה מסתורי.

סאני מחייך אליו, ודניאל מחייך בחזרה. זה לא יאמן, אבל הוא כמעט שוכח שמסתבר שדניאל בעצם חירש! הוא לעולם לא היה מנחש את זה לבד, בלי השלט. נראה שהוא שולט לגמרי בדיבור!

זאת הסיבה שסאני מחליט להצביע על השלט שדניאל תלה קודם. הרי אין סיכוי שזה באמת נכון!

דניאל מסתכל לכיוון שאליו הוא מצביע, ואז מחזיר את מבטו לסאני.

דניאל: אה. כן.

אז זאת לא טעות.

סאני: לא ידעתי.

דניאל: בשביל זה השלט.

סאני: סליחה שבעטתי בך.

והרגתי אותך ואז התחלתי לבכות במקום לעזור לך.

דניאל: זה בסדר.

סאני: בטוח?

דניאל מרים אליו אגודל, וסאני מהנהן בהיסוס. הוא עדיין לא חושב שזה בסדר.

דניאל: באת לקנות עוד אוכל?

סאני נהיה שמח.

סאני מניד בראשו.

סאני: עכבר.

דניאל: לחתול.

סאני: בשבילי.

חיוך קטן עולה בזווית הפה של דניאל, אבל הוא שולח בסאני מבט מוזר.

סאני: לא באמת. זה לחתול.

דניאל פולט צחוק קצר, מה שגורם לסאני להתעודד. הוא הצליח להצחיק מישהו! הוא מחייך בזמן שדניאל מסביר לו איפה נמצאים העכברים המצייצים, וממשיך לחייך בזמן שהוא רץ לשם בשביל לבחור עכבר. הוא מרגיש את המבט של דניאל עליו בזמן שהוא לוחץ על כל עכבר בתורו, מנסה לבדוק מי מהם מצייץ הכי טוב. אבל לוקח לו זמן לבחור את העכבר שמצייץ הכי טוב, בגלל שמרגע שהוא לוחץ על עכבר אחד, הוא כבר לא סותם את הפה. גם אחרי שהוא לוקח עכבר אפור מבד ועיני חרוזים שחורות ורץ לקופה כדי לשלם, החברים שלו עדיין מצייצים מאחוריו, מתלוננים על כך שהוא לקח את החבר שלהם.

דניאל מרים את מבטו כשהוא רואה את סאני מתקרב.

דניאל: זהו?

סאני: ציף ציף.

דניאל נועץ בו מבט מוזר, אז סאני לוחץ על העכבר בשביל לגרום לו לצייץ שוב. דניאל מטה את הראש.

סאני: ציף.

דניאל: סליחה?

סאני נאנח. למה הוא חשב שזה רעיון טוב לצייץ עם עכבר מצייץ למוכר חירש? הבעת פניו של דניאל משתנה שוב - המבט שתמיד עלה על פניה של מארי אחרי שצעקה עליו. סאני מסתכל עליו לרגע, ואז מניח את העכבר, שממשיך לצייץ כמו מטורף, על הדלפק.

סאני: אפשר לקנות?

דניאל מהנהן ואומר לו כמה כסף סאני צריך לשלם. עשר שקל. סאני נותן שטר של עשרים. הוא צופה בדניאל מכניס את השטר לקופה, מוציא משם מטבע של עשר ומושיט לו, אבל סאני דוחף את היד שלו חזרה. הוא לא עומד לקחת עודף ממוכר שהוא רצח!

דניאל: זה עולה פחות.

סאני: אני יודע.

עוד הבעה מוזרה עולה על פניו של דניאל. הפעם היא מוכרת יותר לסאני. זאת ההבעה שעלתה על פניו הרבה בזמן האחרון, בכל פעם שפגש את אובי, ובמיוחד שפגש את סאם.

אובי וסאם ששונאים אותו, בגלל שהוא רוצח ומפחיד ואידיוט ועושה רק טעויות כל הזמן.

סאני נהיה עצוב.

דניאל: תודה.

סאני מחייך בלי לענות. הוא יודע שעמוק בתוכו, דניאל מרגיש את תחושת הכאב הזאת בפנים. אבל לא הכאב הזה שגורם לך לרצות לבכות, אלא הכאב הזה שגורם לך לרצות לקפוץ ולרוץ. ועכשיו גם בסאני עלה הכאב הזה!

סאני נהיה נלהב.

דניאל מנופף לסאני כשזה רץ לדלת עם העכבר המצייץ החדש שלו, וסאני מנופף לו חזרה במהירות כזאת שמכאיבה ליד שלו. הוא מרגיש כל כך מלא אנרגיה!

הוא לא יכול לחכות לראות את התגובה של מיאו כשהוא יראה את העכבר החדש שלו!