מעניין מתי יפסיק להיות שומם במקום הזה.
•••
סאני יושב מחוץ לחנות החיות ומשחק עם אבן שמצא בעודו מחכה שדניאל המוכר יסיים לעבוד ויצא החוצה. מארי עומדת לצד הדלת ומסתכלת פנימה, אבל מדי פעם מגניבה מבט מאשים לסאני.
זה מגיע לו.
הוא כל כך עסוק במחשבות על מה שהוא עשה, שהוא לא שם לב שדניאל המוכר כבר יצא מהחנות עד שזה פונה אליו.
דניאל: הא. היי.
סאני קופץ לעמידה וממהר להסתתר בסמטה הצרה שמאחורי החנות. הוא מציץ על דניאל בזהירות מהפינה שלו. המוכר עומד מבולבל על המדרכה, ומסתכל ישר על סאני.
דניאל: ילד?
סאני חוזר להסתתר במהירות.
הוא מתיישב על המדרכה ומנסה להסתיר את הפנים בברכיים. זה לא עובד. סאני שומע צעדים מתקרבים אליו.
דניאל: ילד?
סאני מרים את מבטו ומוצא את דניאל עומד מכופף מולו, מסתכל עליו בגבות מכווצות.
דניאל: דיברת?
נכון. הוא חירש.
סאני: אני לא פה.
דניאל: אני לא מבין.
סאני: אתה לא רואה אותי.
דניאל מוציא משהו מהכיס שלו - פנקס ועט שחור - ומושיט לסאני.
דניאל: תרשום.
רק עכשיו סאני מבין שהוא כנראה דיבר מהר מדי.
הוא לוקח את הפנקס מדניאל ומתחיל לכתוב.
סאני: אתה לא רואה אותי.
דניאל מסתכל לרגע על הכתוב, ואז מרים את מבטו שוב. עכשיו גם המצח שלו מתקמט.
דניאל: אבל אני רואה אותך.
סאני: אני לא פה.
דניאל דוחף את הפנקס חזרה לידיים של סאני. כנראה הוא שוב פעם דיבר מהר מדי.
סאני: אני לא פה.
בזמן שדניאל קורא את מה שכתב, סאני מכסה את הפנים בידיים בשביל שהוא לא יוכל לראות אותו. הרי אם סאני לא יראה את דניאל, גם דניאל לא יראה את סאני!
דניאל: מה אתה עושה?
סאני לא עונה, ומתרכז חזק יותר בלא להיראות. אחרי זמן שנראה כמו נצח הוא מרים את מבטו, ומגלה שדניאל נעמד חזרה, עדיין מסתכל עליו.
דניאל: טוב, ביי.
דניאל הולך משם.
סאני נהיה שמח.
YOU ARE READING
אזהרה: חתולים ברמה גבוהה
Horrorעברו כבר שנתיים מאז המקרה הנורא, וסאני עדיין לא הביא את עצמו להתגבר, בטח שלא לסלוח לעצמו. שדים רודפים אותו בכל יום מחייו, ורוב הזמן הוא מייחל שהם יתפסו אותו כבר, מייחל לקבל את העונש שמגיע לו. אבל אז הוא פוגש את סאם, ילד שלומד בבית ספר שלו, והשניים מ...
