סאני מחליט שהדרך היחידה להישאר בעיר הזאת היא לברוח למקום שבו האנשים הרעים מהרווחה לא ימצאו אותו לעולם.
וככה בדיוק הוא מוצא את עצמו מול הבית של אובי, עם כינור על הכתף וחתול על הידיים, ומטיח את הראש שלו בדלת.
אובי: מי זה?
סאני: אני.
הדלת נפתחת לפתח דק, והעיניים הכחולות של אובי מציצות על סאני מבפנים.
סאני: היי.
הדלת נפתחת עוד יותר, ואובי מושיטה יד לצבוט לסאני את הלחי. איזו מוזרה.
סאני: הממ?
הוא מוריד את מיאו מהידיים ונותן לו לרוץ מתחת לרגליים של אובי ולתוך הבית. לא נראה שלאובי אכפת מזה כל כך. סאני מקווה רק שבאן באן נמצא בכלוב שלו, אחרת עומד להתרחש כאן רצח.
אולי היה עדיף לשאול לפני שהוא שיחרר את מיאו.
אובי: היי.
סאני: היי.
אובי מטה את הראש.
אובי: אתה הולך לטיפול עכשיו?
סאני: מכריחים אותי.
אוי, רגע, זה לא מה שהיא תרצה לשמוע. סאני מחליט לנסות לתקן את הטעות שלו.
סאני: כן.
אובי מחייכת וזזה מהדלת בשביל לתת לסאני להיכנס. הוא נכנס, מוריד את הכינור מהכתף שלו ומתיישב על הרצפה.
אובי: למה על הרצפה?
סאני: סליחה.
הוא קם ועובר לשבת על הספה.
אובי מגחכת, וסאני פותח את הקייס של הכינור שלו, מראה את הכינור עצמו לחברתו.
סאני: תראי.
אובי פוערת את עיניה.
אובי: וואו.
סאני: אמא שלי קנתה לי אותו בשביל להראות שהיא אמא טובה.
אובי: הו. זה רע?
סאני: לא. הכינור הקודם שלי נשבר.
שברתי אותו, ליתר דיוק.
אובי מהנהת בהבנה. סאני נועץ את מבטו בכינור.
סאני: זה מגניב.
אובי: אתה זוכר איך לנגן?
סאני מהנהן בהיסוס.
סאני: אני חושב. אבל לא התאמנתי כבר שנתיים.
כי לא מגיע לי לנגן.
אובי: תראה לי.
סאני נעמד ומנסה לסדר את הכינור על הכתף כמו שהוא זוכר משיעורי הנגינה שלו לפני שנתיים. הוא מסדר את אצבעות יד שמאל שלו על המיתרים, מרים את הקשת, ואז נעצר.
YOU ARE READING
אזהרה: חתולים ברמה גבוהה
Horrorעברו כבר שנתיים מאז המקרה הנורא, וסאני עדיין לא הביא את עצמו להתגבר, בטח שלא לסלוח לעצמו. שדים רודפים אותו בכל יום מחייו, ורוב הזמן הוא מייחל שהם יתפסו אותו כבר, מייחל לקבל את העונש שמגיע לו. אבל אז הוא פוגש את סאם, ילד שלומד בבית ספר שלו, והשניים מ...
