I kissed a boy

Darkside- part 2

Beneath the sky"
As black as diamonds
We're running out of time (Time, time)

Don't wait for truth
To come and blind us
Let's just believe their lies

Believe it
I see it
I know that you can feel it
No secrets worth keeping
So fool me like I'm dreaming

Take me through the night
Fall into the dark side
We don't need the light
We'll live on the dark side
I see it
Let's feel it
While we're still young and fearless
Let go of the light
Fall into the dark side

Fall into the dark side
Give into the dark side
Let go of the light
Fall into the dark side

Take me through the night
Fall into the dark side
We don't need the light
We'll live on the dark side
I see it
Let's feel it
While we're still young and fearless
"Let go of the light
(Darkside" by Alan Walker feat. Au/Ra and Tomine Harket")

פרק 3: ריבר

הדבר הראשון שעשיתי כשחזרתי לבית היה ללכת לחדר שלי. פשטתי את תלבושת בית הספר ונשכבתי על המיטה. הטלפון שלי היה מונח על השידה. נאנחתי. הייתה לי הזדמנות לדבר עם וויל, אבל הייתי פחדן. לא יכולתי לדבר איתו בצורה נורמלית. לקחתי את הטלפון מן השידה ונכנסתי לאנשי הקשר. למה הוא לא יוצא לי מהראש? מדוע מה שקרה במסיבה ההיא כל כך השפיע עליי? עברתי על השמות הרבים שהיו רשומים בטלפון, עד שמבטי נעצר על שמה של ליילה. רציתי לבקש את עזרתה, שתעזור לי להבין מה עובר עליי, אבל לא יכולתי לעשות זאת. עצמתי את עיניי. רציתי להעלם לרגע אחד, לשכוח מהכל ולחיות בשקר שהעולם שלי טוב יותר. משכתי את השמיכה מעל לראשי. למה הכל חייב להיות קשה כל כך? בתוך החושך מתחת לשמיכה הרגשתי מוגן. אצבעי המשיכה לרפרף על רשימת אנשי הקשר. ברגע ששמו של וויל הופיע מול עיניי, החלטתי להתגבר על הפחד ולהתקשר אליו. מה כבר יכול לקרות?

"שלום?" קולו נשמע מעבר לקו.

הרגשתי את ליבי מחסיר פעימה. מה עכשיו? הפחד חזר לליבי, לא יכולתי לענות. ניתקתי במהירות את השיחה. מה אני עושה? למה כל כך קשה לי למצוא את המילים הנכונות? האם אני.... לא! אני לא... מתאהב באדם זר שפגשתי. יש לי חברה, אז למה?

נשמתי עמוק וחייגתי בשנית.

"ה-היי...." מלמלתי בשקט לתוך הטלפון.

הי שקט מהצד השני. "אמרת משהו? וויל שאל.

"....א-אני מדבר עם וויל... נכון?" החזרתי בשאלה, הפעם הגברתי את קולי.

"כן, זה אני. ואתה?" הוא שאל.

הרגשתי את פניי מתאדמות. "ריבר. א-אנחנו לומדים באותו בית ספר..." נשמתי עמוק. "נפגשנו באחת מהמסיבות..."

"איזו מהן?" וויל שאל. אני די בטוח שהוא לא הבין על מה אני מדבר.

"אמת או חובה... במסיבה ההיא... תקשיב... לגבי זה-" התחלתי להסביר, אך הוא קטע אותי.

"אני כל כך מצטער! לא ידעתי שיש לך חברה! הייתי שיכור ולא חשבתי יותר מידי..." הוא אמר במבוכה.

"גם אני הייתי שיכור ולא הייתי מודע בכלל למה שאני עושה או אומר... אני חייב לך התנצלות גם..." מלמלתי.

"אז אנחנו תיקו." וויל אמר.

"כן... אני רוצה שנפתח דף חדש...אתה יודע... להכיר אחד את השני... אם אתה רוצה..." את המשפט האחרון לחשתי. הרגשתי שפניי מסמיקות אפילו יותר...

"כן בט-" הוא התחיל לומר, אבל לא שמעתי את המשך המשפט כי מיהרתי לנתק את השיחה.

סגרתי את הטלפון והנחתי אותו על המזרון. זה לא יכול להיות שאני... מתאהב בו, נכון? זאת לא התאהבות, זאת רק מבוכה ממה שקרה, נכון? אז למה ניתקתי את השיחה?

השאלות המשיכו להתרוצץ בראשי ללא מענה. אני הצלחתי לגרום לחיים שלי להיות מסובכים אפילו יותר.