I kissed a boy

Hold on

Loving and fighting, accusing, denying
I can't imagine a world with you gone
The joy and the chaos, the demons we're made of
I'd be so lost if you left me aloneYou locked yourself in the bathroom
Lying on the floor when I break through
I pull you in to feel your heartbeat
Can you hear me screaming? Please don't leave meHold on, I still want you
Come back, I still need you
Let me take your hand, I'll make it right
I swear to love you all my life
Hold on, I still need youLong endless highway, you're silent beside me
Driving a nightmare I can't escape from
Helplessly praying, the light isn't fading
Hiding the shock and the chill in my bonesThey took you away on a table
I pace back and forth as you lay still
They pull you in to feel your heartbeat
Can you hear me screaming? Please don't leave meHold on, I still want you
Come back, I still need you
Let me take your hand, I'll make it right
I swear to love you all my life
Hold on, I still need youI don't wanna let go
I know I'm not that strong
I just wanna hear you
Saying, "Baby, let's go home"
Let's go home
Yeah, I just wanna take you homeHold on, I still want you
Come back, I still need you

(Hold on by Chord Overstreet)

פרק 23: ריבר

"הוא יהיה בסדר, נכון? בבקשה תבטיחו לי שהוא יהיה בסדר! ריבר הוא המשפחה היחידה שיש לי..."

שמעתי אותה, אותם. שמעתי את הקול. טוב, לא בדיוק. פקחתי את עיניי בזהירות. "אמא?" מצאתי את עצמי שואל. ניסיתי לעמוד על הרגליים, אך להפתעתי הרבה גיליתי שאין לי גוף- סליחה, שהגוף שלי נמצא על האלונקה.

"מה קרה בזמן הזה?" הרהרתי בקול רם, בעוד עוקב אחר המתרחש כמו רוח רפאים, רואה ואינו נראה.

"אתה...לא זוכר?" קול של ילד קטן אמר מאחוריי.

הסתובבתי לאחור. "מי אתה? ואיפה אני?" שאלתי בבלבול.

"אתה באמת לא מזהה את עצמך עכשיו?" הילד שאל.

"אם אני זה אתה, אז זה בעצם אומר..." ניסיתי למצוא את המילים המתאימות.

"אתה התעלפת. הרופאים לא יודעים מה יקרה עכשיו-" הוא התחיל לומר והשתתק במהירות.

"הי, אתה בסדר?" שאלתי אותו, כלומר את הגרסה הצעירה של עצמי.

הוא לא ענה. במקום זה הוא אחז בידי בחוזקה. לא הייתי צריך להיות חכם גדול בשביל להבין שהילד שלצידי מפחד.

"בנוגע לשאלה הקודמת שלך...אתה נמצא בתת מודע..." הילד מלמל.

נדרכתי על מקומי. אם מה שהוא אומר נכון... אני אמור להיות בתוך זיכרון, שזה אומר ש"אבא שלי" נמצא בקרבת מקום.

הילד התחיל לרוץ קדימה, כמנסה להוציא אותי מהסיוט. "אתה חייב לצאת מכאן! כל עוד יש לך את ההזדמנות... לפני שיהיה מאוחר מידי..." המילים שיצאו מפיו היו נשמעו מוכרות אך זרות, אלה היו המילים שאמא שלי השתמשה בהן לא מעט.

הבטתי בו. "אני יודע שהמצב נראה אבוד מראש, אבל אני מבטיח לך שבעתיד יהיה לך טוב יותר. אחרי הכל, אנחנו אותו אדם לא?" שאלתי אותו.