I kissed a boy

Everybody Hurts

When your day is long
And the night, the night is yours alone
When you're sure you've had enough
Of this life, well hang onDon't let yourself go
'Cause everybody cries
Everybody hurts sometimesSometimes everything is wrong
Now it's time to sing alongWhen your day is night alone (hold on, hold on)
If you feel like letting go (hold on)
If you think you've had too much
Of this life, well hang on'Cause everybody hurts
Take comfort in your friends
Everybody hurtsDon't throw your hand, oh no
Don't throw your hand
If you feel like you're alone
No, no, no, you are not aloneIf you're on your own in this life
The days and nights are long
When you think you've had too much
Of this life to hang onWell, everybody hurts sometimes
Everybody cries
Everybody hurts, sometimesAnd everybody hurts sometimes
So hold on, hold on
Hold on, hold on, hold on
Hold on, hold on, hold onEverybody hurts

(Everybody hurts by R.E.M)

פרק 15: וויל

מה הדבר הכי מוזר שקרה לכם? האם זה היה מפגש עם אדם שלא ראיתם הרבה זמן? או שהתחברתם עם האדם שהכי ניסיתם לשנוא? בין אם הדבר הראשון או השני נכונים, מה שקרה לי, הוא אולי בין הדברים היותר מוזרים שקרו לי בזמן האחרון, אבל באופן די מפתיע, הדבר הזה, הפתיע אותי לטובה.

ברגע שריבר התקשר אליי ואמר לי שהוא מגיע על מנת להכין שיעורי בית, משהו בתוכי גרם לי לדאוג.

"אז מה קרה?" שאלתי אותו. ישבנו לצד השולחן שהיה בסלון.

"אבא שלי בבית." ריבר ענה והמשיך לפתור את התרגיל במתמטיקה.

"ריבר, אתה כותב עוד פעם את התשובה הלא נכונה..." ציינתי.

"לא שמתי לב." הוא אמר.

בלב ידעתי שאני חייב לשאול אותו מה באמת עובר עליו.

"אתה יותר מידי שקט אתה בטוח שלא קרה משהו חמור יותר?" שאלתי.

ריבר הרים את ראשו מהמחברת. "לא קרה כלום, פשוט לא רציתי להיות איתו באותו מקום." הוא ניסה לעודד אותי, אבל הרגשתי שריבר לא אומר לי את כל האמת.

המשכנו לעשות את שיעורי הבית שלנו בשתיקה שלא הייתה אופיינית לנו בכלל.

זה היה כאילו הוא חזר להיות האדם שפגשתי לראשונה, מרוחק יותר, סגור יותר.

"יש לך לאיפה ללכת בערב?" שאלתי אותו על מנת לשבור את השתיקה שנוצרה.

"דודה שלי גרה לא רחוק מכאן אז אני אהיה אצלה." ריבר אמר. הוא נמנע מלהביט בי.

"אתה גם יכול להישאר פה אם אתה רוצה." מצאתי את עצמי אומר.

"תודה, אבל לא. אני לא רוצה להטריח..." הוא מלמל.

"זה נראה שעומד לרדת גשם, אז אני לא בטוח עד כמה ללכת במזג אוויר כזה יהיה רעיון טוב." ציינתי.

אני מודה, לא היה פשוט לשכנע את ריבר להישאר, אבל זה הצליח בסופו של דבר.

הדבר המוזר שדיברתי עליו קודם קרה בלילה.

אני וריבר ישנו באותו החדר, הוא על הספה ואני על מזרון ברצפה.

התהפכתי מספר פעמים במזרון, מנסה להירדם. הבטתי לרגע על ריבר. הוא היה נראה כל כך רגוע ושלו.

עצמתי את עיניי, אבל לא עבר זמן רב, ושמעתי ייבוב חנוק מכיוונו של ריבר. קמתי מהמזרון והתיישבתי לצידו.

הוא התעורר בבלה, כאילו זה עתה היה שרוי בחלום רע.

"אני מצטער שהערתי אותך, זה היה רק סיוט..." הוא אמר בהתנצלות.

"זה קורה הרבה? הסיוטים?" שאלתי בדאגה.

הוא הנהן. "בזמן האחרון יש לי יותר סיוטים ואני לא יודע למה." הוא עבר לישיבה.

קמתי על מנת להדליק את האור, אך הוא אחז בידי, מסמן לי להשאיר את החשכה כפי שהיא עכשיו.

"אני אף פעם לא אוכל להבין מה עובר עליך, אבל אני כן אוכל להיות פה בשבילך בשביל כל מה שתצטרך. אני יודע שאולי הדבר הבא שאומר הוא אולי קלישאה, אב כולנו נפגעים בצורה זו או אחרת, והדרך הטובה ביותר להתמודד עם הכאב היא לפנות לעזרה." אמרתי, מקווה שאמרתי את הדברים הנכונים.

הוא חייך מעט. "תודה, הייתי צריך את השיחה הזאת." ריבר זז מעט הצידה.

"אני שמח שהצלחתי לעודד אותך." אמרתי ופרעתי מעט את שיערו.

"וויל? אני יכול לבקש ממך משהו?" הוא שאל בהססנות.

"בטח, כל דבר." השבתי.

ריבר נשם עמוק. "תוכל להישאר איתי? עד שארדם? אני יודע שזה קצת מביך, בל אני מפחד לעצום את העיניים, הסיוטים האלה-" הוא עצר את עצמו מלהמשיך את המשפט.

הנהנתי לחיוב. נשכבתי לצידו. "אתה יודע, כל המערכת יחסים שלנו לא הייתה להתרחש אלמלא המסיבה ההיא. זה מוזר איך שמשהו אחד קטן משפיע על משהו אחר."

הוא חיבק אותי. "הטעות הקטנה הזאת היא אחד מהדברים הכי טובים שקרו לי." ריבר לחש מתוך שינה.

חייכתי מעט. "אני אוהב אותך גם." אמרתי בשקט.