He said, "Let's get out of this town
Drive out of the city, away from the crowds"
I thought heaven can't help me now
Nothing lasts forever, but this is gonna take me downHe's so tall and handsome as hell
He's so bad but he does it so well
I can see the end as it begins
My one condition isSay you'll remember me standing in a nice dress
Staring at the sunset, babe
Red lips and rosy cheeks
Say you'll see me again
Even if it's just in your wildest dreams, ah-ha
Wildest dreams, ah-haI said, "No one has to know what we do"
His hands are in my hair, his clothes are in my room
And his voice is a familiar sound
Nothing lasts forever but this is getting good nowHe's so tall and handsome as hell
He's so bad but he does it so well
And when we've had our very last kiss
My last request it isSay you'll remember me standing in a nice dress
Staring at the sunset, babe
Red lips and rosy cheeks
Say you'll see me again
Even if it's just in your wildest dreams, ah-ha
Wildest dreams, ah-haYou'll see me in hindsight
Tangled up with you all night
Burnin' it down
Someday when you leave me
I bet these memories
Follow you around
You'll see me in hindsight
Tangled up with you all night
Burnin' it down
Someday when you leave me
I bet these memories
Follow you aroundSay you'll remember me standing in a nice dress
Staring at the sunset, babe
Red lips and rosy cheeks
Say you'll see me again
Even if it's just pretendSay you'll remember me standing in a nice dress
Staring at the sunset, babe
Red lips and rosy cheeks
Say you'll see me again
Even if it's just in your (Just pretend, just pretend)
Wildest dreams, ah-ha
In your wildest dreams, ah-ha
(Even if it's just in your)
In your wildest dreams, ah-haIn your wildest dreams, ah-ha
(Wildest dreams by Taylor Swift)
פרק 25: וויל
"אני יכול לפתוח את העיניים?" ריבר שאל אותי.
"עדיין לא." אמרתי. אחרי שריבר יצא מבית החולים, ליילה ואני חשבנו לערוך לו מסיבה קטנה בפארק.
"אני צריך לדאוג?" הוא חייך מעט.
"לא, אנחנו עוד מעט מגיעים." כיוונתי את כיסא הגלגלים לכיוון הכניסה.
"עכשיו אתה יכול לפתוח." ליילה, שעמדה קרוב אלינו, אמרה.
ריבר הסיר את ידיו מעיניו. "אתם לא הייתם-" הוא התחיל לומר, אך קטעתי אותו.
"הי, אנחנו רצינו לעשות את זה. חוץ מזה, מגיע לך לחגוג אחרי שהיית בבית חולים לכל כך הרבה זמן." הסמקתי מעט.
ליילה חתכה את העוגה שניצבה על שולחן הפיקניק והגישה לריבר ולי חתיכה. "ברוך שובך." היא חייכה חיוך רחב.
ריבר הביט בי, כמחכה לאישור שלי להתחיל. הנהנתי בראשי לחיוב.
דיברנו לא מעט, וריבר בעיקר הקשיב. היה בו משהו שליו, רגוע, ריבר חזר לעצמו. הוא מידי פעם זמזם לעצמו שיר, ואני הבטתי בו בהערצה, מעריך כל רגע ורגע איתו.
בעיניים שלו היה ניצוץ ילדותי לרגע. "ריבר? מה אתה-" לא סיימתי את המשפט, וכבר מצאתי את עצמי עם קצת קצפת על הפנים. "מאוד בוגר." גלגלתי את עיני.
ריבר צחקק. "אתה מעופף." הוא אמר, מה שזיכה אותו בחזרה בקצפת.
כמובן שליילה ניצלה את ההזדמנות בשביל לצלם אותנו, בטענה שלריבר ואני אין מספיק תמונות ביחד.
בערב, ריבר ואני נשארנו בפארק. אף אחד מאיתנו לא דיבר. הפעם השקט ששרר ביננו לא היה מעיק, לשם שינוי התגעגעתי לזמנים שבהם יכלנו לשבת ככה, גם אם לא דיברנו.
"אתה שקט, הכל בסדר?" ריבר שאל אותי פתאום.
"אני תמיד שקט." ניסיתי להבין למה הוא מתכוון.
"אתה יותר מידי שקט." הוא אמר.
חייכתי. הוא ידע על מה אני חושב. "אני שמח שיש לנו את הרגע הזה רק לשנינו." אמרתי.
ריבר הביט לשמיים. "אתה חושב לפעמים על העתיד?" הוא שאל.
"לפעמים, למה?" שאלתי.
ריבר חייך. "חשבתי לא מזמן על העתיד שלנו. אני רואה בית ו-" הוא לא סיים את המשפט. "אני מצטער, אתה לא רוצה לשמוע את זה..." הוא אמר בהתנצלות.
"לא, אני רוצה לשמוע." הנחתי יד מעודדת על כתפו.
הוא נשם עמוק לפני שהמשיך. "אני רואה בית, ואותנו כמשפחה." ריבר הסמיק מעט.
"תגיד, אתה שיכור?" שאלתי.
"וויל!" הוא חבט קלות בכתף שלי. "אמרתי לך שלא תרצה לשמוע."
"אני חושב שזה חמוד." נישקתי אותו קלות. "ומי יודע? אולי זה יקרה ביום מן הימים."
"אני לא יודע אם אתה אומר את זה ברצינות או בגלל שזה מה שאני רוצה לשמוע." ריבר גיחך מעט.
"אני רציני. אני רוצה לחוות עוד דברים איתך." הסמקתי. הפניתי את מבטי במהירות.
"תראה." ריבר הפנה את תשומת ליבי כלפי השקיעה.
"זה... יפיפה..." מלמלתי בהתפעלות.
ריבר הוציא את הטלפון שלו מכיס הז'קט שלבש. "תחייך!"
חייכתי קצת והוא לחץ על כפתור הצילום.
"זאת התמונה האהובה עליי." ריבר הסמיק מעט.
השתיקה שהייתה בנינו חזרה, טוב, עד שריבר סיפר לי שאמא שלו שכרה דירה חדשה.
"אני שמח בשביל שניכם, זאת התחלה חדשה." חייכתי.
ריבר הנהן. הוא העביר לי בקבוק בירה אחד. "לנו, ולעתיד שיבוא."
YOU ARE READING
I kissed a boy
Teen Fictionאמת או חובה, נשמע כמשחק לא מזיק. מה כבר יכול להשתבש? אז זהו, שהרבה. וויל וריבר הם נערים שלומדים באותו בית ספר. הם לא מודעים אחד לקיומו של השני, עד לאותו משחק תמים כביכול. כאשר השניים מתחילים להתקרב, רגשות חדשים מתחילים להתעורר ואיתם גם שדים פנימיים...
