I kissed a boy

Older

I used to shut my door while my mother screamed in the kitchen
I'd turn the music up, get high and try not to listen
To every little fight, 'cause neither one was rightI swore I'd never be like them
But I was just a kid back thenThe older I get the more that I see
My parents aren't heroes, they're just like me
And loving is hard, it don't always work
You just try your best not to get hurt
I used to be mad but now I know
Sometimes it's better to let someone go
It just hadn't hit me yet
The older I getI used to wonder why, why they could never be happy
I used to close my eyes and pray for a whole 'nother family
Where everything was fine, one that felt like mineI swore I'd never be like them
But I was just a kid back thenThe older I get the more that I see
My parents aren't heroes, they're just like me
And loving is hard, it don't always work
You just try your best not to get hurt
I used to be mad but now I know
Sometimes it's better to let someone go
It just hadn't hit me yet
The older I getThe older I get the more that I see
My parents aren't heroes, they're just like me
And loving is hard, it don't always work
You just try your best not to get hurt
I used to be mad but now I know
Sometimes it's better to let someone go
It just hadn't hit me yet
The older I get

(Older by Sasha Alex Sloan)

פרק 4: ריבר- פלשבאק

"אמרתי לך יותר מפעם אחת, אני לא מוותרת על המשרה הזאת!" ונסה אמרה בכעס. היא ניסתה שלא לצעוק.

"את מבינה באיזה מצב את מעמידה אותי?!" קולו של האב נשמע היטב בחלל הבית.

ריבר בן ה-8 התעורר. הוא ניסה לחזור לישון, אך הדבר היה כמעט ובלתי אפשרי. הוא שנא כשהוריו התחילו לריב. הוא יצא מחדרו, פוסע במהירות למטבח. "אמא?" הוא שאל בקול מפוחד.

ונסה הסתובבה לעבר בנה. היא חייכה חיוך מאולץ. "תחזור לישון. לאבא שלך ולי יש ויכוח קטן, אני בטוחה שנצליח להתגבר עליו." היא אמרה.

ריבר כבר ידע לזהות מתי אימו משקרת, וזה היה שקר. הוא ידע היטב שאחרי שילך לחדרו הוויכוח יתלהט לצעקות.

הילד הביט באביו, כמנסה להבין מה קרה. אך, האב לא החזיר לו מבט.

"אני תכף מגיעה, בסדר?" ונסה התכופפה מעט לעבר ריבר.

הילד הנהן. הוא הסתובב לכיוון חדרו, בדיוק שאביו אמר את המשפט ששינה את הכל:

"את לא תיקחי את המשרה הזאת, ואני אוודא שזה מה שיקרה!"

"בבקשה, לא ליד הילד! אני מתחננת!" ונסה אמרה בשקט.

צלחת הועפה על הרצה בכעס. ריבר התכווץ במקומו. זה שוב מתחיל... אבא מתעצבן, אמא בוכה בחדר כשאף אחד לא רואה...

ונסה עמדה קפואה במקום. היא חיבקה את ריבר בחזקה, מנסה להגן עליו ולו במעט. היא לא אמרה זאת בקול רם, אבל ריבר כבר ידע- היא מפחדת. "אל תמנע ממני לקחת את העבודה... זה חשוב לי..." ונסה מלמלה בשקט.

"את. לא תיקחי את המשרה." האב אמר בטון מאיים, הטון שגרם לריבר ולונסה להקטין את עצמם אפילו יותר.

האם לקחה את בנה לחדרו. היא החזירה אותו למיטתו. ונסה התיישבה לצד המיטה.

"למה.. את נשארת איתו?" ריבר שאל. הוא הידק את האחיזה שלו באימו.

"זה לא תמיד היה ככה. אנשים הם לא מה שהם נראים. אתה תבין למה אני נשארת כשתגדל." ונסה אמרה בעצב. היא שנאה לשקר, אבל איזו ברירה כבר הייתה לה?

"אני תמיד אגן עליך, תזכור את זה בסדר?" האם העבירה יד אחת בשערו של בנה.

כמה שנים לאחר מכן, כשריבר היה בן 11, הוא שמע בחדשות משהו שתפס את תשומת ליבו.

"אמא? הסיבה שאת לא עוזבת... היא כי את רוצה להגן עליי... נכון?" ריבר אמר בזמן שאימו והוא ישבו בסלון.

ונסה, שהופתעה מהשאלה של בנה, לא ענתה בהתחלה. "כן." היא אמרה לבסוף. "ריבר, אני רוצה שתבטיח לי משהו." היא הביטה בבנה.

"להבטיח מה?" ריבר שאל בבלבול.

"תבטיח לי שבעתיד, כשתתאהב, תשים לב לנורות האזהרה. אל תעשה את הטעיות שאני עשיתי." היא אמרה בכאב.

ריבר אחז בידה. "אני מבטיח."

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

הווה- ריבר בגיל 18

ריבר הרהר במה שהבטיח לאימו אז. הוא הצליח למצוא מישהי מושלמת. ליילה תמיד הייתה שם בשבילו, למרות שלא ידעה את כל האמת. בגלל זה הוא כל כך נבהל מהשיחה עם וויל. מה אם ההתאהבות, או מה שזה לא יהיה שהוא מרגיש כלפיו, תהיה טעות? מה אם הוא יפגע בו? ריבר ידע שהוא יכול לבטוח בליילה בעיניים עצמות, בעיקר כי היא הכירה אותו מהילדות.

"בסופו של דבר... כולנו פגיעים... אף אחד מאיתנו הוא לא אל..." הוא אמר בשקט. לאהבה יש סיכונים רבים, והוא היה מודע אליהם היטב. "אלמלא המשחק המטופש ההוא לא הייתי מסתבך מלכתחילה!" ריבר סינן לעצמו. הוא קפץ בבהלה ממיטתו כשדלת הדירה נפתחה. ריבר קם בזהירות, לוקח את הטלפון ביד אחת ליתר ביטחון. ליבו פעם במהירות. ריבר אחז בטלפון בחזקה והמשיך להתקדם לכיוון הדלת.

ליבו חזר לפעום כרגיל רק כשראה שאימו נכנסה פנימה.

"הייתי בטוח שאת הוא." ריבר רעד מעט.

ונסה חיבקה אותו. "אני מצטערת שאתה צריך לעבור את זה... אני לא רוצה שתחיה בפחד." היא אמרה ברוך.

ריבר הרגיש דמעות שיורדות מפניו. הוא נאחז לרגע בחיבוק, מתעלם מהמציאות הקשה שסבבה אותו, גם אם לרגע אחד.