You know I want you
It's not a secret I try to hide
I know you want me
So don't keep sayin' our hands are tied
You claim it's not in the cards
And fate is pullin' you miles away
And out of reach from me
But you're here in my heart
So who can stop me if I decide
That you're my destiny?What if we rewrite the stars?
Say you were made to be mine
Nothing could keep us apart
You'd be the one I was meant to find
It's up to you, and it's up to me
No one can say what we get to be
So why don't we rewrite the stars?
Maybe the world could be ours
TonightYou think it's easy
You think I don't wanna run to you
But there are mountains
And there are doors that we can't walk through
I know you're wondering why because we're able to be
Just you and me within these walls
But when we go outside, you're gonna wake up and see
That it was hopeless after allNo one can rewrite the stars
How can you say you'll be mine?
Everything keeps us apart
And I'm not the one you were meant to find
It's not up to you
It's not up to me
When everyone tells us what we can be
How can we rewrite the stars?
Say that the world can be ours
TonightAll I want is to fly with you
All I want is to fall with you
So just give me all of you
It feels impossible
It's not impossible
Is it impossible?
Say that it's possibleHow do we rewrite the stars?
Say you were made to be mine?
Nothing can keep us apart
'Cause you are the one I was meant to find
It's up to you
And it's up to me
No one can say what we get to be
And why don't we rewrite the stars?
Changing the world to be oursYou know I want you
It's not a secret I try to hide
But I can't have you
We're bound to break and my hands are tied
(Rewrite the stars by Zac Efron and Zendaya)
פרק 20: וויל
עברו כמה ימים מאז הפעם האחרונה שריבר ואני דיברנו. אמנם הסכמנו שנישאר ידידים, אבל זה לא עבד.
בזמן האחרון ריבר כמעט ולא יצר איתי קשר. שמתי לב שהוא מתחיל לחזור למה שהיה פעם, וזה היה קשה.
לא יכולנו להתעלם אחד מהשני, בעיקר כי שנינו למדנו באותו ספר ובאותם שיעורים. רציתי לעזור לו, אבל לא ידעתי איך.
"ריבר." ניערתי אותו טיפונת.
"הממ?" הוא מלמל ופקח את עיניו.
"זאת הפעם השלישית שאתה נרדם בשיעור, אתה בטוח שהכל בסדר?" שאלתי בדאגה.
הוא הנהן. "כן, הכל בסדר..." ריבר הנהן.
ימים הפכו לשבועות, ושבועות הפכו לחודשים. כאב לי לראות אותו ככה.
"וויל, אני יכולה לדבר איתך?" ליילה ניגשה אליי באחת ההפסקות.
ההנהנתי לחיוב בעודי הולך אחריה לאחת הכיתות הריקות.
"אני יודעת שקרה משהו בין ריבר לבינך, ואני לא עומדת לשאול על זה שום דבר כי זה משהו שאתם צריכים לדבר עליו, אבל חשבתי שאתם ידידים עכשיו." היא אמרה.
"זה היה התכנון, אבל כפי שאת רואה זה לא בדיוק מה שקורה." חייכתי חיוך עצוב במקצת. "את הצלחת לדבר איתו? כי אני לא מצליח..." מלמלתי בשקט.
"לא... ואני מפחדת שהוא יחזור למה שהוא היה פעם..." ליילה אמרה.
"מה זאת אומרת? " שאלתי, מנסה להבין על מה הא מדברת.
"מה שראית שנפגשתם? זה לא המצב הכי גרוע של ריבר. כשהוא חושב שהוא עומד לפגוע במישהו, ריבר נוטה להרחיק את האנשים שקרובים אליו. הוא עשה את מספר פעמים כשהיינו ביחד, ואני לא רוצה שזה יקרה לשניכם. הוא היה מאושר איתך וויל." היא הסבירה.
נאנחתי. "הלוואי והייתה לי דרך לעזור לו... אני רוצה שנחזור להיות מה שהיינו, אבל אני צריך לכבד את הבקשה שלו..."
ליילה הניחה יד מעודדת על כתפי. "אני בטוחה שהמצב יסתדר ביניכם. ריבר לא יוכל להרחיק את עצמו לנצח."
אחרי הלימודים הלכתי לחנות הספרים הקטנה שבה ריבר ואני נהגנו להסתובב מידי פעם.
עמדתי בכניסה לחנות, מתלבט אם להיכנס או להמשיך ללכת. בסופו של דבר בחרתי באופציה הראשונה.
פתחתי את הדלת, נושם את ריח הספרים. רגליי לקחו אותי לאחד מאזורי הספרים. עמדתי מול המדף, סוקר בעיניי את שמות הספרים המרובים.
לקחתי את אחד הספרים, מרפרף עליו במהירות ומחזיר למקום. מידי פעם הצצתי בטלפון שלי.
בחרתי את אחד מספרי השירה והלכתי לכיוון הקופה.
הושטתי את הספר למוכר, בעודי בודק בפעם העשירית בערך את הנייד.
"קרה משהו?" המוכר שאל.
"לא, הכל בסדר." חייכתי חיוך מאולץ.
הוא הביט לרגע. "אתה היית נוהג להסתובב כאן עם עוד מישהו?" הוא שאל.
הנהנתי לחיוב. "כן, משהו כזה." עניתי.
המוכר לקח את הספר ושם אותו בשקית. "אני יכול לתת לך עצה?" הוא שאל.
הנהנתי לחיוב בשנית.
"אל תסתירו את מה שאתם מרגישים. בסופו של דבר הסודות יגרמו למצב להסתבך עוד יותר, ויכול להיות שאחר כך יהיה מאוחר מידי." הוא אמר.
"אז אתה אומר שזה בלתי אפשרי?" שאלתי.
"זה בלתי אפשרי, זה פשוט יהיה קשה יותר אחר כך. הייתי במצב הזה פעם, ותאמין לי, זה לא היה קל." הוא השיב.
"תודה." חייכתי מעט. שילמתי על הספר ויצאתי מהחנות.
ביום שלמחרת, סיפרתי ללילה את הרעיון שעלה בראשי ביום הקודם.
"זה יכול לעבוד... השאלה היא, איך תיישם את הרעיון?" היא שאלה.
"אני יכול לשים לו את הפתקים בלוקר, או בספרי הלימוד. זה אולי לא יהיה הפתרון המושלם, אבל לפחות ניסיתי." השבתי.
וכך, מידי יום, שמתי פתק אחד בספר הלימוד של ריבר בלי שהוא שם לב, טוב, חוץ מפעם אחת.
"ריבר, הספר שלך נפל." הושטתי לו את ספר הלימוד שהיה מונח עד לפני כמה דקות על הרצפה.
"תודה." הוא אמר.
קמתי ממקומי על מנת ללכת לשיעור שאחרי, אך ריבר עצר אותי.
"הפתק הזה שייך לך." הוא הושיט לי אותו.
סירבתי לקחת אותו. "תקרא את מה שכתוב בפנים." אמרתי ויצאתי מהכיתה.
"וויל, חכה רגע-" שמעתי את קולו של ריבר מפתח הדלת.
הסתובבתי לעברו. הייתי מופתע כשראיתי את הבעת פניו. הוא חייך.
"תודה." הוא אמר בשקט.
YOU ARE READING
I kissed a boy
Teen Fictionאמת או חובה, נשמע כמשחק לא מזיק. מה כבר יכול להשתבש? אז זהו, שהרבה. וויל וריבר הם נערים שלומדים באותו בית ספר. הם לא מודעים אחד לקיומו של השני, עד לאותו משחק תמים כביכול. כאשר השניים מתחילים להתקרב, רגשות חדשים מתחילים להתעורר ואיתם גם שדים פנימיים...
