I kissed a boy

בונוס

פרק 27: "I'm so excited"- ריבר

"תזכיר לי שוב מתי היום הולדת שלך?"

שאלתו של וויל תפסה אותי בהפתעה. "אה... זה מחר, למה?" שאלתי בבלבול. ישבנו בסלון הדירה שלנו.

וויל הביט בי כאילו נפלתי מהירח. "אתה לא מתרגש?"

הנדתי בראשי לשלילה. "לא ממש. זה רק תאריך על לוח שנה."

הוא נראה מופתע. "מן הסתם, אבל אתה גם גדל בשנה..."

"אף פעם לא ייחסתי לזה חשיבות." עניתי בהרהור

וויל נאנח. "יצא לך לחגוג עם חברים או שגם את זה לא יצא לך לעשות?" הוא היה מעט מופתע.

"לפעמים? תראה, כשאתה חי בתוך סיוט מתמשך אתה לא תמיד שם לדברים הקטנים כמו ימי הולדת למשל. מבחינתי אפשר להזמין אוכל הביתה ולאכול עוגה או משהו."

שמתי לב שעיניו של וויל נוצצות. "יש משהו שתמיד חלמת לקבל?"

"אני יודע מה אתה מנסה לעשות וויליאם." גלגלתי את עיניי. "והתשובה היא לא."

הניצוץ בעיניו גדל. "אני תמיד יכול לשאול את ליילה" וקרץ אלי בשובבות.

"בהצלחה עם זה."

לא היה נראה שוויל מתכוון להניח לדבר, כי הוא לא הפסיק לבהות בי.

"אתה לא תוותר, נכון?" שאלתי, מודע היטב לתשובה שתגיע אחר כך.

"בטוח יש משהו!" הוא לא הירפה.

"לא שיקרתי, באמת אין משהו שאני רוצה." ראיתי שהתשובה שלי לא מספקת את הארוס שלי. "אבל אני מניח שלצאת לנופש לא היה משהו שיכולתי לעשות."

חיוך רחב הופיע בפניו של וויל. "אתה יודע לאן?"

"כל מקום שיש בו אוכל טוב." נאנחתי

"אתה חסר תקנה."

"מה? כל עוד המקום מאפשר..." הצבעתי לכיוון כיסא הגלגלים שהיה בקרבת הספה. "לא תהיה בעיה למצוא מקום כזה. אבל אוכל מצד שני..."

הפעם היה תורו של וויל לגלגל את עיניו. "אז זה הוחלט. מקום עם אוכל טוב... כן, אני חושב שאני אוכל למצוא משהו כזה."

למחרת, כשהייתי בטוח במאה אחוז שעומד להיות יום שקט, וויל נכנס ברעש גדול לחדר, גורר אחריו 2 מזוודות.

"זהו, אני חושב שזה מספיק." הוא התיישב לצידי. תארוז, אנחנו עוד מעט יוצאים."

"מה? איך הספקת? לאן?" מטר של שאלות יצא מפי. הוא מצליח להפתיע אותי בכל פעם מחדש.

וויל לא ענה. החיוך שעל שפתיו היה כשל ממתיק סוד. "אתה תגלה בהמשך."

כעבור כשעתיים שבהם סידרתי וארגנתי את הכל, שנינו היינו מוכנים ליציאה.

וויל היה שקט מאוד עד שנכנסנו למכונית, ולמען האמת זה היה נראה די חשוד בהתחשב בכך שהוא הרבה יותר דברן ממני.