I remember years ago
Someone told me I should take
Caution when it comes to love, I didAnd you were strong and I was not
My illusion, my mistake
I was careless, I forgot, I didAnd now
When all is done, there is nothing to say
You have gone and so effortlessly
You have won, you can go ahead tell themTell them all I know now
Shout it from the roof tops
Write it on the sky line
All we had is gone nowTell them I was happy
And my heart is broken
All my scars are open
Tell them what I hoped would be impossible
Impossible
Impossible
ImpossibleFalling out of love is hard
Falling for betrayal is worse
Broken trust and broken hearts
I know, I know
And thinking all you need is there
Building faith on love and words
Empty promises will wear
I know
I know and nowWhen all is done, there is nothing to say
And if you're done with embarrassing me
On your own you can go ahead tell themTell them all I know now
Shout it from the roof tops
Write it on the sky line
All we had is gone nowTell them I was happy
And my heart is broken
All my scars are open
Tell them what I hoped would be impossible
Impossible
Impossible
ImpossibleI remember years ago
Someone told me I should take
Caution when it comes to love
I didTell them all I know now
Shout it from the roof tops
Write it on the sky line
All we had is gone nowTell them I was happy
And my heart is broken
Oh what I hoped would be impossible
Impossible (impossible)
Impossible (impossible)
(Impossible)impossible
(Impossible) impossible
(Impossible)
Impossible
(Imossible by Chantelle)
פרק 18: וויל
כשליילה התקשרה אליי ואמרה לי שריבר שיכור, הייתי בטוח שהיא עובדת עליי.
"מה בדיוק קרה?" שאלתי אותה בעודי מתקדם לבר שבו היא וריבר היו.
"דיברנו הרבה על כל מיני דברים ואז הוא התחיל לדבר על המשפחה שלו... אני רק מזהירה אותך, הוא לא בדיוק עצמו עכשיו." ליילה אמרה, ושמעתי בקול שלה שהיא לחוצה.
כשהגעתי לבר עצמו, הבנתי למה ליילה התכוונה.
"וויל! תודה שאתה פה!" ליילה אמרה לי ברגע שניגשתי אליהם.
"מה הוא עושה כאן?" ריבר לחש בכעס, טוב, לא בדיוק לחש.
"ריבר, זה וויל, וליילה ואני רוצים לקחת אותך הייתה." ניסיתי לגרום לו להקשיב לי, אך ללא הועיל.
הוא צחק. "הבייתה? אתה שומע בכלל את מה שאתה אומר?"
אחרי האבקות הדדית, ריבר הסכים לקחת מונית, זה לא מנע ממנו לנעוץ בי מבטים עצבניים לאורך כל הנסיעה לבית של סבא וסבתא שלי.
ליילה ואני נאלצנו לתמוך בריבר על מנת שלא יפול.
אחרי שליילה הלכה, כל הצרות התחילו.
ישבתי ליד ריבר על הספה, לא אומר דבר. תהיתי לעצמי מה גרם לו להשתכר עד כדי כך.
"היא הזהירה אותי לא להתאהב בקלות, ואני התאהבתי, פעמיים." ריבר אמר פתאום.
"אה... כן?" ניסיתי להבין על מה הוא מדבר.
ריבר נעמד, מביט בי בכעס. "הייתי טיפש, אתה יודע? הערצתי אותך, סמכתי עליך שתגן עליי! אבל הייתי נאיבי. כל מה שעשית היה לרסק אותי, לגרום לי להרגיש חסר ביטחון. ונחש מה? זה נגמר עכשיו. אין לי רצון לשבת בצד ולא לעשות כלום, לא עוד." ריבר המשיך. בשלב הזה, ידעתי שמשהו באמת לא בסדר.
"ריבר, על מה אתה מדבר בכלל? זה אני." ניסיתי בשנית לגרום לו להיזכר לרגע מי אני, אבל זה לא עבד.
הוא תפס בצווארון החולצה שלי. "זה נגמר פה, "אבא". אתה כבר לא יכול להחליט על כל צעד שאני עושה או על כל מילה שאני אומר." הוא סינן בכעס.
אז נפל לי האסימון. הוא היה משוכנע במאה אחוז שהוא מדבר עם אביו!
"ריבר, זה אני וויל... אתה לא איתו, אתה מוגן." שיחררתי את האחיזה שלו בי.
הוא הביט בי לרגע אחד, כמזהה את בן שיחו, דמעות עצורות של כעס בצבצו מעיניו, וכאב לי לראות אותו כך.
הוא פתח את פיו לומר דבר נוסף, אך הוא קרס על הרצפה.
הרמתי אותו בזהירות ולקחתי אותו למיטה. הבטתי בו למספר דקות. "הלוואי והייתה לי דרך טובה יותר לעזור לך, הלוואי והייתי יכול לעודד אותך טוב יותר. אני מצטער ריבר, אני מצטער שלא הצלחתי להיות הבן זוג שרצית שאהיה, אני מצטער שלא הצלחתי לעזור לך." לחשתי בשקט. הרגשתי שנכשלתי, שאכזבתי אותו, ולא ידעתי מה לעשות.
העברתי יד אחת בשערו. "אני באמת מצטער..." אמרתי בקול חנוק.
שכבתי על המזרון, תוהה לעצמי מה היה קורה אם היינו נפגשים במקום אחר או בזמן אחר. האם היינו בכלל נפגשים? האם מערכת היחסים ביננו הייתה שונה? האם האישיות שלנו היו אחרת? לא היו לי תשובות.
"אני הבטחתי לך שאגרום לך לחייך, ונכשלתי גם בזה..." מלמלתי בלחש.
"לא נכשלת." ריבר אמר פתאום מתוך שינה.
רציתי לחייך, אבל לא הצלחתי לעשות זאת.
הייתה לי תחושה שמהיום והלאה, שום דבר כבר לא ישאר אותו הדבר יותר.
YOU ARE READING
I kissed a boy
Teen Fictionאמת או חובה, נשמע כמשחק לא מזיק. מה כבר יכול להשתבש? אז זהו, שהרבה. וויל וריבר הם נערים שלומדים באותו בית ספר. הם לא מודעים אחד לקיומו של השני, עד לאותו משחק תמים כביכול. כאשר השניים מתחילים להתקרב, רגשות חדשים מתחילים להתעורר ואיתם גם שדים פנימיים...
