I kissed a boy

Clarity

High dive into frozen waves where the past comes back to life
Fight fear for the selfish pain, it was worth it every time
Hold still right before we crash 'cause we both know how this ends
A clock ticks 'til it breaks your glass and I drown in you again'Cause you are the piece of me I wish I didn't need
Chasing relentlessly, still fight and I don't know why
If our love is tragedy, why are you my remedy?
If our love's insanity, why are you my clarity?If our love is tragedy, why are you my remedy?
If our love's insanity, why are you my clarity?Walk on through a red parade and refuse to make amends
It cuts deep through our ground and makes us forget all common sense
Don't speak as I try to leave 'cause we both know what we'll choose
If you pull, then I'll push too deep and I'll fall right back to you'Cause you are the piece of me I wish I didn't need
Chasing relentlessly, still fight and I don't know why
If our love is tragedy, why are you my remedy?
If our love's insanity, why are you my clarity?Why are you my clarity?
Why are you my remedy?
Why are you my clarity?
Why are you my remedy?If our love is tragedy, why are you my remedy?

(Clarity by Zedd ft. Foxes)

פרק 19: ריבר

בבוקר, כשהתעוררתי, לקחו לי מספר דקות להבין איפה אני נמצא. מבט חטוף בוויל שישב על קצה המיטה הזכיר לי איפה אני.

"איך אתה מרגיש?" הוא שאל.

"מסוחרר, עם כאב ראש רציני." עניתי.

"אתה זוכר מה קרה אתמול?" וויל שאל שאלה נוספת.

"בערך. אני זוכר שליילה ואני היינו בבר ומשם הרבה פרטים מטושטשים." מלמלתי.

וויל נתן לי כדור נגד כאב ראש וכוס מים. הוא עזר לי לעבור לישיבה. "תודה." חייכתי מעט, או לפחות ניסיתי לחייך.

שמתי לב שהבעת פניו של וויל שהיו רגועות לפני כמה דקות, התקדרו מעט.

"טוב, מה שקרה זה שהשתכרת, מאוד. אני לא יודע מה בדיוק קרה, אבל ליילה סיפרה לי שהתחלת לדבר על המשפחה שלך." הוא הסביר.

"אוי לא... אתה חושב שהיא יודעת?" שאלתי.

"אני ללא בטוח כי רק באתי לאסוף את שניכם משם, אבל יכול להיות שדיברת באופן כללי?" הוא ספק שאל ספק אמר.

"ו- אני לא אמרתי משהו מטופש, נכון?" שאלתי, מקווה מאוד שהתשובה תהיה שלילית.

"כן... לגבי זה..." וויל הסית את מבטו לרגע. "אפשר לומר שדי כעסת עליי כי היית בטוח במאה אחוז שאני אבא שלך..." הוא אמר בשקט.

חלק מהדברים שאמרתי בלילה הקודם חזרו אליי. "אני כל כך מצטער! לא הייתי מודע בכלל למה שיוצא לי מהפה!" אמרתי במהירות.

"ריבר, אתה היית שיכור, לא קרה כלום, באמת." וויל חייך חיוך נבוך במקצת.

"אבל היה יכול לקרות!" מחיתי.

"זה בסדר-" וויל התחיל לומר, אך קטעתי אותו.

"זה לא בסדר! הפעם צעקתי עליך כי הייתי שיכור, ומה יקרה אם זה יקרה שוב אבל כשאני פיכח? אני אוהב אותך, ואני לא רוצה לעשות שום דבר שיפגע בך." אמרתי.

"ריבר, על מה אתה מדבר בכלל?" וויל שאל אותי.

"אני מרגיש שנהפכתי להיות כמו אבא שלי..." מלמלתי בשקט.

וויל אחז בשתי ידיי. "הי! ריבר סקוט תסתכל עליי! אתה לא אבא שלך, ובחיים לא תהיה. אני יודע שלא התכוונת לפגוע בי." הוא אמר ברצינות.

הבטתי בו בכאב. הוא היה כל מה שאי פעם ביקשתי, והמחשבה שמשהו יקרה לו בגללי המשיכה לרוץ במעגלים בראשי.

"אני לא יכול לקחת את הסיכון. יש סיכוי של חמישים אחוז שהזוגיות שלנו תהיה יצבה וחמישים אחוז שכל מה שבנינו יתפרק. אתה החולשה שלי וויל, ואם משהו יקרה לך אני לא אסלח לעצמי..." בלעתי רוק לפני שהמשכתי. "אני חושב שמה שיהיה הכי טוב בשבילי כרגע זה לקחת הפסקה." ניסיתי לעצור בכוח את הדמעות.

"ריבר, אתה שומע את עצמך? אני לא חושב שזה רעיון טוב, במיוחד כשאתה נמצא בסיטואציה שקשה להתמודד איתה." וויל אמר.

שתקתי. ידעתי שהוא צודק, אבל לא רציתי להודות בזה בקול רם.

"בבקשה תחשוב על זה רגע. אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה לעשות?" וויל שאל.

בשלב הזה לא הצלחתי לעצור את הדמעות מלרדת. "אני חייב להילחם מולו, אין לי ברירה אחרת. אני לא רוצה שהוא יפגע בך, בגלל זה-" לא הצלחתי להמשיך את המשפט.

וויל חיבק אותי. "אני אמנם לא מסכים עם הדרך שבה בחרת ללכת, אבל אני מכבד את ההחלטה שלך. תבטיח לי שתתקשר אליי אם משהו יקרה." הוא אמר ברוך, מה שגרם לי להישבר אפילו יותר.

זאת הייתה הפעם הראשונה שאפשרתי לעצמי להתפרק, הפעם הראשונה שבה בחרתי לא לנסות להיות חזק. "אני לא ראוי לך..." מלמלתי בשקט. התמסרתי לתחושת ההגנה שהוא נתן לי.

הדמעות המשיכו לרדת מעיני ללא שליטה, מרטיבות את חולצתו של וויל.

הוא שיחרר את החיבוק על מנת למחות את דמעותיי. "נוכל לפחות להישאר ידידים?" הוא שאל.

הנהנתי לחיוב. אבל לא ידעתי שהמצב יסתבך אפילו יותר.